בלילה רגע לפני שנרדם , בחשכה המוחלטת בקיר שליד מוארת תמונה כבתיאטרון צלליות ; חורש וברוש מיתמר מתוכו. מהיכן זה מגיע, הוא תוהה ונרדם כמעט מייד. עייפות הנסיעה וארוחת הערב הדשנה מכריעה אותו.
המשך »
אחר הצהריים
עוד במונית תוך שאנו מתקרבים לבת ים , אני מרחרח את האוויר, מנסה לחזור ולשחזר את ריח הים. אחר כך כבתסריט קבוע , ההסעה של התעשייה הצבאית, שם אני עובד כבר למעלה מעשרים שנה, מאיטה בפניה ימינה לרחוב ליבורנו ואני מחכה בקוצר רוח לעצירתה בתחנת האוטובוס, יורד כמעט בריצה.
המשך »
בשבוע שעבר החלטנו לנסות , שמנו פעמינו לבית ההארחה הצנוע שבקיבוץ בית אורן ולנו בו את לילות חמישי וששי.
כרגיל הכביש המועדף הינו כביש 6 ומכיוון שהערב יורד; מזומן לנו מראה קיטשי של שקיעה (באזור חדרה). תמי לא מהססת ומנציחה.
המחאה החברתית מתה לה בקיץ; הדיה נשמעים בניסיונות פתטיים של חרם על חברת שטראוס בעקבות תמונה של מחירי החטיף בניו ג‛רסי שהעלה מאן דהו ב FACEBOOK
חוק טל גם הוא הלך לעולמו בדרך הבג”ץ בחורף. שלא כמו במחאה החברתית הייתה גם התאגדות ספונטנית של חיילי מילואים להמיתו.
משאירע האירוע מתחילים הפוליטיקאים להכין את ה”דיל” הבא של הכשרת השרץ ששמו : פטור רשמי משרות לציבור החרדי והערבי.
הבדיחה ששמה “שרות לאומי” משרתת אותם יפה, והיא זו שכנראה תמסד את אי השוויון; לאסוננו.
המשך »
חורף 2012 , במכונית הנוסעת אני מקשיב לסדרה של הרצאות של פרופ. הר סגור ז”ל , מעניינות ואקטואליות כתמיד.
ההרצאה הנוכחית מספרת על תהליך בצרפת שארע פחות או יותר במקביל למשפט דרייפוס – תחילת המאה ה 19 ושמה ““.
ניתוח קשה-על הפרדת הדת מהמדינה בצרפת ב- 1905
כאדם הראשון שזה עתה טעם מפרי עץ הדעת עומד לו האתיאיסט ובוחן את הנעשה סביבו, ויותר מכך מנסה ליצור מכלול התייחסות לעולם למעשיו בו , ובכלל זה לשורש קיומו.
המשך »
בשבת האחרונה, במסגרת תוכנית חדשה של בן כספית בטלביזיה חזיתי בסרטו על קונספירצית מלחמת יום הכפורים במסגרת סדרה חדשה העוסקת בתאוריות קשר בישראל.
הנושא אינו חדש ומוזכר מפעם לפעם.
תיאורית קשר זו טוענת שלא היה שום מחדל אלא היה תאום (קשר) בין המנהיגים של אותה תקופה ושהוא הוביל למלחמה ולתוצאותיה המורחבות ועד להסכם השלום בינינו לבין מצרים של סאדאת.
גולדה ודיין אצלנו סאדאת המצרי וקיסינגר האמריקאי; שר החוץ חדור האגו ,שתיווך ופעל להוצאת העסקה לפועל.
ביסוד התכנית מונח היה מתן ניצחון כלשהוא לצבא המצרי ע”י חצית התעלה (ובכך הפקרת המעוזים) - מצידינו .התעלמות מכל האותות למלחמה ומניעת גיוס המילואים בזמן ע”י גולדה. כך שלאחר קרבנות רבים בצדם ובצדנו נוכל גם אנו להכריז על ניצחון . סאדאת מצדו יהיה בשל לשלום ולהיכנס תחת כנפי ההשפעה האמריקאית.
המשך »
באחת נפטר לו שמוליק מהעולם. רגע פועל; כדרכו כמנוע שקט ורב עצמה, ומשנהו מוטל לפנינו בארון בעת ההלוויה ההמונית שנערכה השבוע בבית העלמין בכנרת.
אותו בית העלמין ;בבת עינו של מוטקה ,אביו.
מוטקה איש העלייה השלישית ומראשוני כנרת חלוץ וחולם; בעל תודעה היסטורית ,שכבר בשלב מוקדם הבין את חשיבות בית העלמין של כנרת. פעל ללא לאות להעלאת עצמות ראשוני הציונות ,ביניהם הס סירקין דב בר בורוכוב ולהטמנתם בבית העלמין זה.כאחראי על בית העלמין טיפח ודאג לסדרי הקבורה ולתחזוקתו השוטפת בעבודה פיזית קשה ובגיוס משאבים
עומד בהמון ומקשיב להספדים ,משלל הדברים שנאמרו על שמוליק; כולם נכונים, צדות את אזני שתי אמירות.
את הראשונה אומר מוקי צור: רבים וטובים יודעים לפעול במישורים שונים בחברה ובמשפחה. ישנם אלו שמצטיינים בתפקידים ציבוריים ,אלו שמחנכים, וישנם המהווים מופת לבעל מסור ונאמן או להורה אוהב ומסור לבניו. שמוליק היה כל אלה ועוד.
אך תכונה אחת, נדירה התייחדה לו לשמוליק: תמיד ידע גם לפעול כ “בן” - להוריו מוטקה ואיטה.
כמה נכון אני מהרהר - שנים שליקט את חליפת המכתבים של הוריו בתקופה בה שהה מוטקה בבריגאדה ובשליחות באירופה, אסף הגיה והוציא לאור. מעבירם למשפחה המורחבת ודואג להזכירם בכל עת.
במרץ כדרכו טרח להוציא ספר על חייו של מוטקה ונכנס לנעליו כששר את “והיא שעמדה ” בקול הבס העמוק והחם שלו ;השיר שהיה שמור למוטקה בסדר הקיבוצי שבכנרת.
יותר מכל טרח בשמירה וטיפוח בית העלמין והפיכתו למה שהוא כיום; אתר לאומי שהוכר סוף סוף על ידי ממשלת ישראל.
כמוטקה בשעתו, חיזר אחר הפתחים ופנה לכל מי שרצה לשמוע, לסייע בעבודת הקודש של שימור בית העלמין. בהקשר זה לא מזמן, סיפר לי על מאמציו להגיע לרון חולדאי ולקבל סיוע לבית העלמין; תוך שהוא מזכיר את פליטי גירוש תל אביב שארע תחת השלטון התורכי ב 1917 פליטים שנפטרו ממחלות וטמונים בבית העלמין. כדרכו בקודש ;תמים ונלהב, בטוח היה בכך שיצליח לשכנע. למיטב ידיעתי היה זה מאמץ שלא צלח - אך לא איש כשמוליק ייוואש.
לאחר הטכס בבית העלמין אני משוחח עם דורי . בת לקרובי משפחה שמקורם בצרפת.
שמוליק הוא זה שבאופן אישי אחראי לכך שמרבית בני משפחה זו נמצאים וחיים כאן בארץ. רובם עלו לכאן כבר לפני למעלה מ 20 שנה; עוזבים מאחריהם מעמד ונוחיות של חיים של משפחה מבוססת בפריז .כאלו יש גם רבים אחרים שהוקסמו משמוליק ושלומית ועלו לארץ ;בעיקר מתקופת שליחותם בדרום אפריקה.
בצער ובחיוך ביישני דורי מספרת לי על ההרגשה ש”רומתה” שמלווה אותה מאז עלותה לארץ . מדוע אני שואל? בצרפת שלפני עלייתה, היא משיבה , הייתי בטוחה שהישראלים כולם נוצקו בדמותו ובצלמו של שמוליק.
בצמוד לקברו של מוטי בנו, שנפל כלוחם צעיר בסיירת שקד, נטמן; עמו נדם גם הכאב מני אז.
בשקט המקפיא של עפר ההולך ונערם, מלווה אותנו התייפחותן של שלומית ובנותיו.
מחאת האוהלים מתרחבת, פה סטודנטים, שם זוגות צעירים, פה הורים לילדים מוחים על יוקר החינוך ומוצרי תינוקות, שם מוחים על עלית מחירי החשמל הצפויה.
המשך »
המכונית הראשונה שלנו שרכשנו כזוג נשוי בשנות השבעים הייתה ווקסהול ויקטור, קנינו אותה משומשת במחיר נמוך עקב שמה הרע שהלך לפניה. כנהוג אז קנינו מבעל רכב שהיה ידוע בשמירתו הקפדנית והיקית של רכביו כמנהג הימים אז, אביה של רותי.
הרכב לא הכזיב, כבד ואיטי, אך כמעט ולא ראה מוסך. משנמכר במחיר זול להפליא נצבט בי הלב.
מאז לא שמעתי את שמו של היצרן, ומה הופתעתי שהרכב שקיבלנו בהיתרו לקראת הטיול באנגליה היה אף הוא מבית היצור של ווקסהול, רכב דיזל חדש וחביב שלא אכזב.
המשך »
מטקבקים אחרונים