כמו בסרט אני צופה בעצמי יושב מול הרופא עם תמי מחכה לשמוע תוצאות של ביופסה בשפה שנערכה כשלושה שבועות לפני כן.
בפנים אני לא שקט, הפצע של החתך שבוצע ונתפר בביופסיה החלים , לא כן האזור שמסביב שבגללו בעצם בוצע החתך.
לאחרונה, היינו עדים במהלך הבחירות לתפקיד יו”ר מפלגת העבודה ולאחריהן, לטענות רבות וחוזרות של עיתונאים , על כך שאהוד ברק התעטף בשתיקה.
איני חשוד על עצמי באהבה יתירה לברק, אמנם תמכתי בו בעבר לקראת כניסתו לראשות הממשלה, אך הזכרון המר של האכזבה האדירה ההיא ,לא פג ,איני שש לבחירתו,והלוואי ואתבדה.
אלא שבנושא של שתיקת הפוליטיקאים וגם שרון מוזכר בהקשר זה , נראה לי שה “עליהום” העיתונאי מוגזם מתוזמר?, ואינו במקום.
ממה נפשך, אם לטענת העיתונאים ה”התעטפות בשתיקה” היא “פגיעה בדמוקרטיה” בלשונם מלאת הקלישאות, הרי שהציבור היה חייב להגיב על פגיעה זו גם ללא הקמפיין העיתונאי, ואם הציבור אינו קונה את הטיעון הרי זה משום מופרכותו.
הספר הראשון שקראתי עדיין זכור לי עד היום , האם היה זה בכתה ב או ג או ד ,איני זוכר, אך טעמו של ספר הילדות ההוא עודו עימי.
בדיעבד אני לא זוכר מה הניע את אבי יהודה באותו רגע (חובב קריאה מושבע ואוטודידאקט) לקחת אותי לספרית בורוכוב, ששכנה בקרית חיים (למיטב זכרוני - ברחוב ה′ – קרוב למאפיה, שדרכה היינו עוברים בדרך הארוכה מהבית לבית הספר) אך יש להניח שהיה זה רצונו להנחיל גם לי את אותה אהבה.
בספריה כנראה בהמלצת הספרנית בחרתי בספר שכלל סיפור על מכונית פלא שיודעת בין השאר לעוף להפוך את הנהג בה לבלתי נראה והרפתקאותיו של הילד גיבור הסיפור יחד עם מר ליטאי נהג המכונית.
הספר כה הרשים אותי והייתי חולם על עצמי כאותו גיבור רואה ואינו נראה , ובבוקר בין שינה לערנות, באותו נים ולא נים שבהם עוד זכר החלום לא פג ,ו רגע לפני ההתעוררות לבית הספר, הייתי מנסה להירדם שנית ולשוב לחלום הנעים שזה עתה הסתיים.
יום אחד לאחר זמן רב של האזנה לפינתו המופלאה – פינת חיפוש הספרים של איתמר, ברדיו בימי שישי, ערכנו תמי ואנכי (לפני כשנתיים) ביקור אצלו כאשר מחסן הספרים שלו שכן במושב צרופה. השארתי לו את תיאור העלילה והוא זיהה מייד את הספר הבטיח למוצאו, וראה זה פלא הספר אותר על ידו, יבורך, ונרכש על ידי:
דף השער הפנימי
נכון עשו כותבי הקופירייט של המפלגה שהשמיטו את השם שנתכנתה בה המפלגה בעבר - אמת.
ומתוך שהבינו את הפוטנציאל האירוני הטמון בה עברו בהמשך לגלגולי הפוליטיקה ,למלה המשדרת עצמה ואיחוד – מערך. אלא שעם פרישת מפ”ם נאלצו
לחזור לשם החביב מפלגת העבודה - ועבודה זו על שום מה? מקורה כנראה ,בביטוי “עבודה בעיניים”.
לפני מספר שנים ראינו תמי ואנכי תערוכה בביתן הלנה רובינשטיין בת”א על אודות הקבוץ,
התערוכה הציגה את החיים הקיבוציים מנקודת ראות של מספר יוצרים והרשימה ביותר את שנינו, וביחוד דיברו אלינו שלושה מהמוצגים: הראשון אזור מעוצב כמסדרון ב”בית הילדים” שבו המגבות האישיות של הילדים תלויות על שורת קולבים וליד כל מגבת מילה, שאז לא הבנתי את הקשרה, השני סרט וידיאו שהכין בנה של שוש ז”ל מכינרת שנפטרה מסרטן ודיבר אלינו, בהיות תמי ילידת כנרת ובהיות שושז”ל חברתה הטובה של בת דודתה עמית ו גם לנו יצא להיפגש עימה והשלישי הר של אנשים יצוקים בגבס פיהם פעור והם אחוזים זה בזה כבצבת אנושית.
מוזר,צפיתי בחודשים האחרונים ברצף של תכניות בערוץ ה BBC בטלויזיה , בנושא משפחות מבריטניה שבאמצע החיים,המחליטות לפתע לשנות את מהלך חייהם .
לא הרחק מיוהנסבורג כ 3 שעות נסיעה וקרוב לעיר השעשועים סאן סיטי מצוי פארק פילנסברג אליו שמנו פעמינו מייד בבוקר.
הנסיעה במיניואן נוחה וממוזגת למרות שמזג האויר אינו דורש זאת כלל. בעונה זו חודש מאי הבקרים קרירים ונעימים וכך גם בהמשך טמפרטורות של כ 20 מעלות עם שמש נעימה.
המדריכה מלהגת ומפעם לפעם נקלטים דברים שהיא אומרת מבעד לנמנום הבקר.
בכניסה לאתר מכרות של פלטינה ועיירות מאולתרות שתהליך בנייתם מזכיר את היישובים הבלתי מוכרים של בדואים בנגב.
בשהייתי האחרונה בחו”ל , שהיתי עם עמית לעבודה , צעיר ממני ב 15 שנה שגם הוא נצר למשפחה פולנית, ויודע אידיש . אביו עדיין חי ומדבר את השפה ומפעם לפעם יוצא לו להשתמש בה.
באופן מוזר כשבועיים לפני נסיעתי, בביקורי האחרון אצל אימי בת ה 90 בחיפה , ביקשתי אותה שנעבור לדבר באידיש וכך בילינו לנו כשעתיים מלהגים אידיש להנאתינו .והנה מלים שחשבתי שאבדו לעד חוזרות להם מאליהן, נראה לי שההנאה הייתה הדדית.
גם לה אין עם מי לדבר אידיש וכיום יום שפת הדבור שלה רוסית עם המטפלות ,עם אחי היא מדברת פולנית ועברית וכך גם עם אחותה, אז למה לא אידיש איתי.
מטקבקים אחרונים