מה הבסיס לרתיעתי הלא מובנת עד היום ממותגים איני יודע, הרי כבר בילדותי בקרית חיים, היו המותגים סביבנו אמנם בכסות אחרת ואולי גם ללא מתחרים רציניים , כך למשל מגפי - המגפר , שבו התהדרו בחורף ילדי השכונה , המשתכשכים בשלוליות או כך גם שוקולד הפרה של עלית או ממרח שוקולד השחר, שכבר אז `כחלק מההכנה לחברה הצרכנית שאליה נתגלגל, היו בשטח וחלקם גם החזיקו עד היום.
מהדורת החדשות בטלביזיה כללה כתבה שסקרה את שרפתו והשמדתו של מתקן לשרפת גופות, יום לאחר שפורסמה בעיתון חרדי כתבה עם מיקומו המדויק (נשמר בסודיות עד עתה),במושב חיבת ציון שבשרון.
האמרה החבוטה “כגודל הצפיות גודל האכזבות” מתאימה ככפפה ליד, לסרטו הישראלי של דרור שאול אדמה משוגעת .
עטור בביקורות טובות עד מדהימות,(לדוגמא כאן וכאן זוכה פרס אופיר לשנת 2006!) ,התרווחתי בכורסא מול הטלביזיה וצפיתי בעותק הוידיאו של הסרט.
במקרה , בערוץ נחבא אל הכלים (ערוץ1) ובשעה נחבאת אל הכלים 1500 בשבת של ה 28 ליולי 2007 , ראיתי סרט תיעודי ” שביתה” של הבמאים אסף סודרי ואמיר טאוזינגר רותקתי וחשתי 
בטלטלה עמוקה.
הסרט שהוקרן לראשונה ב 2005 , מתאר את שביתת חלק מעובדי מפעל כי”ל במישור רותם שניסו להתאגד, ופתחו בשביתה של כחודש ימים.
המפעל שבעצם ניתן ב”מתנה” ע”י אריק שרון לידידו אריה גנגר , ניהל את הקרב מול העובדים בכל האמצעים, ולמרות פסיקת בית המשפט הצליח לתמרן את העובדים למצב בו כל הפעילים במאבק מצאו עצמם מחוץ למפעל , כאשר המצב של העובדים חזר להיות מצב של עובדים, שביד המעסיק , כאשר במקרה שלהם , המדובר בדימונה, כלומר האלטרנטיבות לתעסוקה אחרת אפסיות , ובעצם הונצח כאן המצב הקלאסי של מה שאמיר פרץ קורא לו קפיטליזם חזירי אך הוא עצמו שותף בכיר בהסכמה לקיומו.
רבים וטובים (שצפו כבר מזמן בסרט) כבר כתבו ביקורות על הסרט ועל קסמו כאן
וכאן
לי שנחשפתי לו רק עתה , הייתה זו הפתעה מרעננת, בים הזבל של הפקות המקור של ערוצי הטלויזיה.
בהזדמנויות שונות שבה וחוזרת השאלה הבסיסית לגבי צה”ל ,מערכת הגיוס, משתמטים וכו.
לפני זמן לא רב קם ברק והכריז קבל עם ועדה שהצבא הולך ומתקרב למצב שבו צה”ל יהיה צבא “חצי העם”.
תמוהה ההצהרה במיוחד לאור ההצלחה שלו בהיותו ראש הממשלה במימוש הבטחה שנתן כבר אז לפני הבחירות בנושא שינוי המצב של הפטור לישיבות.
משנבחר לא פעל דבר בנושא ומשנכשל בתפקידו ועד היום אף חלה הרעה בנושא בזכות חוק טל שניסה לטהר את שרץ ההשתמטות הדתית באצטלה של מתן עידוד חיובי למגזר והכנסתם לשוק העבודה – עבודה פשוטה בעיניים שיזמו החכים הדתיים ולהם שותפות המפלגות החילוניות הגדולות- וכעת נותר להם רק לגלגל עיניים ולהשתמש בסיסמאות כגון צבא חצי העם ללא כוונה לשנות דבר בנושא.
המצב של דה לגיטימציה , לצבא החל בהתפכחות משיכרון הכוח, במלחמת יום כיפור עבר דרך השמאל ומחאתו במלחמת לבנון וכלה בימין והתנגדותו לפינויים שבוצעו ולאלו הצפויים לנו.
כל אלה חברו גם לתנועה הכללית של “אזרוח” המדינה ודרישות להפרטת הצבא כחלק מתהליך ההפרטה הכולל שמצויה בו מדינת ישראל.
והתוצאה?
לא מזמן קיבלתי תגובה לפוסט שלי שסיפר על התקופה שבה שהיתי בקבוץ יפעת
התגובה נכתבה ע”י מרים שלא הייתה מוכרת לי ,פניתי אליה בשאלה האם היא במקרה בת כיתתי?
מצורף רצף ההתכתבות ביננו ,למרות שאיני מאמין במונח “גורל” ,רצף הארועים שקרו לאחרונה במשפחתי וחליפת מכתבים זו מעוררים בי מחשבה מחודשת בנושא זה.
מטקבקים אחרונים