קריית חיים רחוב כ”ז – הבית, אני כבן 6 ואולי 8? , אימא ואבא מתלבשים ומלבישים אותי חגיגית , ואנו הולכים כמנהגינו בקיץ ל”דוד” נחום ולאשתו ברחוב המקביל כ”ח.נחום בעצם הוא גם קרוב משפחה רחוק מצד אימי והקשר חזק ונמשך עוד משם, מפולין הרחוקה.
אימא ואבא סופרים עד 3 ומניפים אותי באוויר עד שלהם נמאס; לי זה אף פעם לא.
המשך »
במשך שנות בחרותי רזה הייתי ,בעל הרגלי אכילה מתאימים, ארוחות מינימאליות וגם הן רק כשהרעב מציק.
הנקודה בה ההרגלים והמשקל החלו להשתנות ולעלות לא ברורה האם זה החל בהגזמה של דברי המתיקה שהחלו מופיעים ומפתים יותר?
בתחילה היו אלו חפיסות שוקולד פרה סוכריות טופי ,והפיתוי הגדול ביותר היה ג´לי צבעוני מתוק ומרפרף,
ואח”כ הגיעו הגלידות המתוחכמות, עוגות הטירמיסו ומה לא.
ואולי היה זה המעבר מהשגרה של אוכל פולני קבוע ומשעמם שבעצם אכילתו הייתה שיגרה ולא היה צורך ורצון להרבות בו.
שנים שארוחות הצהרים היו מורכבות ממרק אטריות ועוף מכובס או קציצות יום אחר יום.
בהמשך נחשפתי למאכלים מעניינים ומושכים יותר כולל תפוחי אדמה בוריאציות שונות נקניקים גבינות ומיני מעדני חלב שהחלתי לבלוע בשקיקה.
מנהגים חדשים נתקבעו: מייד עם החזרה מהעבודה, המקרר לא נסגר , הנשנוש מתמיד, אכילה גסה של מאכלי החגים היהודיים , מפגשים משפחתיים, חתונות ,בריתות, כולם עתירי קלוריות.
והתוצאות כמובן לא מאחרות לבוא משקל העולה בהתמדה קילו עד שניים בשנה , והכרס הבלתי נמנעת עימם.
המשך »
הודו לאחר למעלה משנה שלא ביקרתי בה , מגלה פנים תזזיתיות משהוא; תנופת בניה הנראית בכל מקום, האנשים נראים נמרצים יותר ,כרישי נדל”ן מתראיינים בטלביזיה.
אחד מהם בנו של דונלד טרמפ המולטי מיליונר ממנהטן המגיע להודו ומנדב למראיין את הגיגיו- היווצרות מעמד בינוני גדול בהודו גורמת לדרישה למגורים בסטנדרט גבוה והוא אץ רץ למלא את הדרישה ובוחן כניסה לבניית מגורים ברמה עילית בדלהי בומבי וכלכתה. וכמובן מקומם של יזמי נדל”ן
ישראלים לא נפקד.
החורף החל, מתאים לי ;הקור מורגש חזק בבוקר,בערב החימום עובד ובלילה שמיכות הפוך.
בניגוד גמור למקום העבודה שם אני שרוי בעולם אחר המנותק מהסביבה הפיזית; בועה של טמפרטורות קבועות ואורות ניאון.
אבל בערב בבית ,התחושה הנעימה של מלנכוליה, מגיעה וממכרת.
בעצם מאז ומתמיד למעט עד לאחר הצבא אהבתי את החורף, הקיץ בוהק ושמח מדי לטעמי, והשמחה אצלי כפולני מצוי לא שלמה מאולצת משהוא, הרי בסוף הכול ייגמר בבכי כפי ששיננו לי היטב בבית ילדותי.
את השמחה נשאיר לברזילאים או לפוחזים קלי הדעת, לנו יאה הרצינות והמכובדות, וכל כך קל להתמכר לעצב ,ים של שירים נוגים , רק האזן לשירים הישראלים ואתה כבר מכור.
המשך »
הסדרה האמריקאית סיינפלד , הפכה ברבות הימים לסדרת פולחן ששידורים חוזרים שלה מופיעים בערוצי הכבלים וביותר מאחד מהם בו זמנית.
כחובב נלהב של הסדרה אני צוחק ושוב צוחק למראה הדמויות והדו שיח השנון שהם מלהגות סביב נושאים של מה בכך המוארים לפתע בזוית מיוחדת ומרעננת.
השבוע נזכרתי בפרק העוסק באחד, ג′ימי ,אותו פוגשים ג′ורג′ וסיינפלד במכון הכושר,הייחוד של ג′ימי , בכך שהוא מתייחס לעצמו תמיד בגוף שלישי: “ג′ימי שיחק היום כדורסל יוצא מהכלל” , הדבר מצחיק ומשעשע והפאנץ′ בסוף הפרק הוא שגם ג′ורג′ בלא מודע מסגל לו דיבור כזה , ומשתמש בו במשפטי הסיום מול סיינפלד (כמדומני).
המשך »
מכל עבר מקיפים אותנו הזיכרונות הפרטיים שלנו - ימי הזיכרון האישיים שלנו (לבני משפחה וקרובים אחרים שהלכו לעולמם ) ויחד עימם חשרה כבדה של ימי זיכרון ממלכתיים.
מה היא זיקתי לימים ציבוריים אלו ;האם היא קיימת בכלל – השאלה מתחדדת דווקא כעת ,לאחר יום הזיכרון ליצחק רבין ,שעבר לו השנה משמים מתמיד, וגורם לתהייה עד כמה יכולים ימים כאלה להישאר צרובים בתודעה לדורות.
(עיקרו של היום עסק בהתרפקות על הרגע הנורא ההוא ואיך הרגיש כל אחד ואחד כולל ראיונות “משמעותיים” עם “נוער הנרות” שבגר- קצת פתטי)
המשך »
מטקבקים אחרונים