קצרים
כללי תגובה אחת »חיוג מהיר
כשגרה, חיוג מהיר לביתי.
איה, אני פותח. אבא? מתרונן קולה בחלל המכונית.
באחת ,ניעורים רבדים עמוקים בתוכי ונעם קולה מציפני.
אין הדדיות, אני יודע בהיזכרי בשיחות הטלפון מאבי אלי.
אולי יותר מאוחר, כגעגוע.
פושט ולובש צורה
שוכב בכסא הטיפולים, ברווח הזמן שבין זריקת ההרדמה למקדח שיקדח בשיניי, אני מביט בכפות רגלי שבסנדלים ומוצא את כפות רגליו של אבי.
מסב ראשי ,מבטי פוגש את זרועותיו הגרומות על מסעד הכסא.
יותר ויותר.
רגע של חסד
על הספה , עידו ואנכי צופים בערוץ הילדים, אני מושך אותו אלי . כפות רגליו על ברכיי ראשו בסנטרי, מתרפק בהתמסרות גמורה.
שנה הבאה, אני מהרהר לעצמי, כיתה א, לא עוד.
מטקבקים אחרונים