שכאב קל פועם בצדעיו מתרומם יוסף בכבדות במיטתו ומביט בחלון שבחדרו בבית החולים עפולה.
החלון בבית החולים פתוח, כהרגלו משנים , אין הוא יכול לישון במחנק החדר, והאוויר הקריר והמבוסם מהצמחים המטוללים מכה בו מזכיר את בקריו בבית, בקיבוץ.
עוד מעט ביקור הרופאים , ויוסף השוהה כאן כבר לילה שני עושה את כל הניתן כדי להשתחרר מבית החולים.
בפעם האחרונה ששקע בנמנום, נזכר דני הייתה השעה שלוש לפנות בוקר, הוא מצמצם עיניו בריכוז מתקשה להבחין בספרות השעון שלצידי המטה ומוצא שחלפה מחצית השעה בלבד.
למה זה קורה לי,סוף סוף אנחנו בחופשה בפריז וחוסר המנוחה הזה המעיב על בקריו בארץ שב וחוזר אף כאן, ושוב הוא שוקע בנמנום.
רק בפעם החמישית , הוא מבחין בחלון שלידו בשחר החיוור המחליף באורו את הצהוב של מנורת הרחוב.
המשך »
משהוא שאמר ג΄קי בתכנית משותפת ברדיו עם אברי גלעד מהדהד בראשי.
ג΄קי סיפר על משפט שנאמר ע”י בנו הקטן כאשר שיחקו להם בדוקים . אבא ,אמר הילד ,אי אפשר לשחק דוקים עם מיקרוסקופ.
מטקבקים אחרונים