בורות ובערות

בערות על פי הגדרתה המילונית הינה מצבשל העדר ידע והשכלה. היהדות התנגדה נחרצות לבורות ; כך בפרקי אבות נאמר “אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד” יעני פוטנציאל החטא מובנה אצל הבור מעצם אי ידיעתו.

תזה זו חוזרת באימרה הנפוצה “כי יצר האדם רע מנעריו” שמקורה בספר בראשית ח כ”א ,שם מבטיח אלוהים לא לחזור על מעשה המבול ומתרץ זאת באימרה הנ“ל (יוצא קצת ילדותי, האלוהים הזה) .

האמרה הראשונה מפורשת וחדה הרבה יותר: אי הידיעה כמוה כחטא כמעט אין יותר תרוצים.

עד כמה הקללה הזו השתרשה בחיינו ראה למשל בדוגמא הבאה: שהטיח נשיא ונצואלה מילת גנאי בבוש וכינה אותו Ignorant , צהלו כותרות העיתונים ותרגמו את ה”קללה” ל”בור ועם הארץ”

ומתוך שתהיתי על כך התגלגלתי למאמר מצוין של גולן ברוש בשם “עם הארץ” שם מנתח גולן את של התפתחות המושג עם הארץ . לפי מאמרו המלווה ציטוטין לרוב מקור העניין בממסד הרבני שכמו כל מסמד משקיע חלק גדול מהאנרגיות שלו בשימור ושיפור מעמדו.

מתוך כך במרוצת השנים ,הרבנים ייצרו היררכיה שבה עם הארץ היה בבחינת השפל ביותר שמצווה כמעט לדכאו קיומו בחסד הרבנים ולהם הוא מחויב בכבוד ובמס.

טוב, כל זה הינו הקדמה לעניין שאני מגלה בבורות ובצדדיה היותר יפים – ראשוניות ותמימות.

לפני כשנה התוודעתי לעבודותיו של הצייר מאיר פיצחדזה; בתערוכה שהתקיימה ב 2008 ביפו הראשוניות שמצאתי ביצירותיו הרשימה אותי עד שכתבתי עליו ב 2008.

וכעת במותו מסרטן; נגלה לי האיש מתוך תכניות שראיתי על המרקע . עולה חדש מגרוזיה שהגיע לאור יהודה עבד בכתיבת אותיות על מצבות ובתהליך ארוך התחבר ליעודו והפך לצייר מהשורה הראשונה. ראה סקירה כאן
בעכבר העיר. כמו כן שמרתי תכנית בערוץ הראשון כאן וקטע מתכנית “דיבור חדיש” בערוץ שמונה.

אני מביט בציורו ועדיין נפעם, יהיה זכרו ברוך. (ראה להלן סרטים שליקטתי ששודרו בערוצים שונים וראיון עם חברתו לאחר פטירתו)

מתוך אותה בורות אני מביט לי בקנאה מהולה בביטול בעדות אניני הטעם העולות כפורחות ותוהה האם זה עוד סימן לניוון (דקדאנס) שאנו כחברה במדרון לוקים בו ואולי זו דווקא התעלות לספרות גבוהות יותר של קיום אנושי?

קפה

מחקר חדש, אני למד דרך שדרני הבקר המעלעלים בעיתונים, מוצא שטעמו של הקפה הנמזג לקנקניהם של מיליוני אמריקאים הינו פשוט רע ואף במקומות הטובים ביותר מגיע הציון לטעמו של הקפה לציון “בינוני”.

המחקר נערך ע”י טועמים מאירופה (לא מאיטליה) והוא מאשש את הדעה הרווחת גם בין הישראלים המכורים ל”שחור” שלהם.

והנה קוראת השדרנית את התגובה למחקר זה של אמריקאי מהשורה שנזעק ומזהיר “רק שהפיין - שמקרים האירופאים לא יגעו לי בקפה”.

והשדרנית מוסיפה רשמים אישיים מביקורה האחרון באיטליה, שכולם בסימן האספרסו האיטלקי “שאין כמוהו” היא מקנחת באנחה וכולה ערגה.

מכור ל”נס” של עלית שכמותי ,ניסיתי כבר את ה”שחור”, את ה”מגורענים” אך תמיד חוזר ל”נס”. עומד בגבורה בלעגם של ילדי, כי מה לנו טעמים חדשים ,לעומת אלו שהתרגלנו אליהם מילדותינו.

אבל מהו ניחוח הקפה וטעמו לעומת טעמים ש”רכשנו” במרוצת החיים, שהם גם כרטיס כניסה לעולם הגדול והמופלא– עולם היינות.

יין

עוד לפני שנים בעידן ה”שפריץ” הידוע, אותו משקה לא ברור שבו מערבבים יין וסודה ושהיה חביב על עדות האשכנזים שבקרית חיים, עוד אז נתקלתי בגינוני השתייה ובאנינות הטעם בספריו של יאן פלמינג על סוכן מספר 007 - ג΄יימס בונד שתאור הכנת הקוקטיל שבספרו אלמותי וכנראה יישמר לנצח, הבחור נהג להזמין קוקטייל תוך כדי הדגשה שאין לערבב עבורו את המשקה אלא רק לנער אותו (”shaken, not stirred”).

בדיעבד מסתבר שז΄אנר שלם של משקאות וקוקטילים מוצאם באותו ג΄נטלמן בריטי קר רוח, ותעשיית המשקאות מינפה גם מינפה את האירוע, ראה למשל אתר המרכז את כל המשקאות שהוזכרו בסרטיו.

כששהינו לרגל עבודתי בארגנטינה לפני שנים היה אחד מחברי הצוות מבין גדול ביין (לעומתי) ועם הזמן הפכו לכאלה חלק מידידי, ואותו מצנן יינות “מרתף היינות” המודרני , חלק מהרהוט בביתם ליודעי דבר אפילו אופן הצבתו של המקרר התעלתה לדרגת מדע ראה למשל כאן.

אולם הטעמים שמוצאים מבקרי היין במשקה, טעמים כאלו; שלא טעמה שפחה על הים, מאין הגיעו?

בנושא המוסיקה אני מסוגל להבין מבקרי מוסיקה שמשתפכים למשמע קונצרט, ובנושא הריח גם תתרן שכמוני מבין שיש שם בחוץ מרחב גדול של ריחות ובשני חושים אלו יש גם מגוון של מילים היכולות לתאר את הצליל והריח ,לעיתים בדרך השאלה ע”י תאור התחושות שאלו מעוררים .

בנושא הטעם כמובן קיימים מבקרי המסעדות למיניהם ובראשם הצרפתים ש”המציאו” את הטעם באוכל , אבל דרגה אחת מעליהם הינם מבקרי היין.

שהרי כל אחד כמעט יכול להיות מבקר אוכל ראה גם את ריבוי תכניות הבישול שעל המרקע.

לעומת זאת בנושא ביקורת יין; כאן כבר צריכים ייחוס ,לימוד, ויותר מכל, כושר המצאה (שלמרביתנו אין).

לשני מושגים כגון “עפיצות” ו”טאנין” החוזרים על עצמם בהקשר של יין - מצאתי הסבר מלומד באתר
היין הישראלי, כבר מזמן שמושגים אלו הפכו ממזוהים עם פלצנות למלים המתגלגלות חופשי על לשונם של מבינים.

אבל מהיכן התיאורים הבאים: ” …יין כמעט שמנתי , שלא לומר חמאתי, בעל חומציות טובה ומאזנת שבהיפתחו נחשפים מלון ותפוח המפנים מקומם בנועם לרמזים לפרות טרופיים וגלעיני אפרסק…” ובהמשך “רגע הוא מעודן, במשנהו שרירי לכל אורכו..”

שירה של ממש ,המלים נעתקות מפי.

והכול כאן ;בביקורת היין של דניאל רוגוב (עיתון הארץ)

טעם

מסתבר שקולטני הטעם שבלשוננו מזהים ארבעה טעמים בלבד : מתוק,מלוח,מר, וחמוץ כמוצאי שלל רב גילו המדענים טעם חמישי אוממי שמו. Umami - פירושו ביפאנית “טעים”.  לטעם האוממי אחראי מונוסודיום גלוטמט MSG . שבודד לראשונה ב 1886 ושמרביתינו לא יודעים עליו דבר.

מפעם לפעם מנסים מדענים לטעון שיש גם קולטנים לעוד טעם למשל לסידן ראה בהמשך מתוך מאמר ב nrg ואפילו אם המחקר נערך על עכברים ב 2008 מעניין האם גם אושש בבני האדם היום 2010 – לא מצאתי לכך זכר נשארנו עם חמישה בלבד.

כל יתר הטעמים הינם וריאציות על הנושא כגון: מתקתק,מריר,חמצמץ המנסים לתאר במלים עוצמה של הטעמים . קיימים גם תיאורי טעם השוואתיים כגון טעם הדבש, טעם מתכתי, טעם עפר וכיוצא באלו וכמובן ביטויים שהטעם משמש בהם בהשאלה בלבד: חסר טעם או סר טעם, טעמו עימו,והמכובד שבהם השמור ליחידי סגולה.

מי יתנני אנין טעם ומבין ביינות אני מהרהר, אולי באמת קיים מגוון כזה של קולטני טעם על לשוני ואני לא ידעתי?

לרגל תערוכת היין העולמית הנערכת עתה
בתל אביב