הפרשות

ללא ניקוד יש זהות בין המלה המתארת את הַפָרָשוֹת המסעירות עתה את הציבור ויותר מכך את צבאות העיתונאים כתבים ומגישים למיניהם, לבין הַפְרָשוֹת הגוף.

בעוד האחרונות גורמות לטיהור הגוף מהפסולת המצטברת בו הראשונות אבוי באות וחולפות וכנראה לא הן שתגרומנה לטיהור המערכת השלטונית או שנוי כוון בניגוד למצופה מהן.

נהפוך הוא, ריבוי הפרשות והעיסוק בהן מדלל את חשיבותן ואת היכולת להשתמש בלקחיהן לשיפור עתידי.

המרוויחים מהן הם “ענף התקשורת” וכמובן נחילי היחצנים ועורכי הדין , כזבובים אלו , חגים מעליהם, ממתינים לשכרם.

נפוליון ממגדלי אקירוב

השם לקוח מתכניתו ברדיו של גבי גזית; גם הוא “פיין שמקר” לא קטן, בהתייחסותו ל”פרשת השנה החמישית שלא תתווסף לכהונתו של גבי אשכנזי”. שם ארוך לפרשה קצרה (עקב כניסתן של אחרות למרחב הציבורי).

מרוב הספינים ששוחררו סביב האירוע, המעניינים הם דבריו של מנהיג הפועלים האותנטי אמיר פרץ, וכה אמר פרץ: “ברק התברך בכהונתו של רמטכ”ל מצוין כגבי אשכנזי” והטקסט המשלים שלא נאמר ברור; לי היה מזל רע – נתנו לי לא יוצלח כדן חלוץ, ועוד מוסיף הנ“ל מלת אזהרה מפי הגבורה לאלופי המטכ”ל:אל תראו בתקופה זו כתקופה של רמטכ”ל “חלש”. מי יודע ,במצבינו גם פרץ יוכל לעשות “קמבק”

החיילת שאהבה מסמכים

בפרשה זו שהזמזומים לגביה החלו עוד לפני שפורסמה היו שני שלבים ;הראשון כלל דיונים נרחבים על למה אנחנו לא יכולים לקרוא את מה שמתפרסם באינטרנט בעיתונות שלנו ומהותו של צו איסור הפרסום.

והשלב השני שבו יצאה הפרשה לחופשי ופורסם שם החיילת ושם העיתונאי של ה”ארץ”.

בשלב זה התקשורת עדיין לא יודעת איך לאכול את הפרשה מחד “חופש העיתונות” מאידך בכל זאת “ביטחון המדינה” איזו עמדה תזכה לאהדת הציבור ועם כל הכבוד, גם התקשורת רוצה להיות “נאהבת”.

דבר אחד מוזר. טרם מצאתי הפניית אצבע לכוון של אלוף הפיקוד או הרמטכ”ל שהפרשה ארעה בחצרם ובמשמרת שלהם, ואחריותם על כך(אבטחת החומר המסווג), ברורה.
כלומר אם החומר שיצא מרשות הצבא כה מזיק, מי לעזאזל אחראי מיניסטריאלית על המחדל.

בשלב הראשון שחרר גבי גזית באותה תכנית ובמסגרת הדיון המתבקש על האינטרנט ,אמירה לגבי המאה ה 21 ,שזו בעצם לא מאה ולא זמן זהו האינטרנט ובמקרה הטוב; בלוגים.

נרגעתי, גם אני כאן ;לפחות בבלוג.

האמת; לטעמי המאה הזו לפחות על פי פתיחתה הינה המאה של האסלאם ושל המזרח המתעורר ובייחוד סין.

הערה- ואם היה מישהו מתבקש לאפיין את המאה הקודמת בתחילת התהוותה ,למשל ב 1910 יש להניח שלא היה לו כלל מושג מה עתידה להיות מאה זו.

האינטרנט בסופו של דבר הוא כלי שימשיך לשמש בתפקידו העיקרי כספק “לחם ושעשועים” להמונים,(כן. גם ידע).

“הרב”

זקנו מטופח והדור כרב יישוב באחת ההתנחלויות יושב לו אחד; דוד כבאז לצילום

אלא שהרקע כאן אחר, הצילום מבית משפט, והנ“ל נידון למאסר על הריגה לאחר משפט של שנתיים.

בריב על חניה דקר את שכנו למוות ופצע את חברו של השכן.

שופט בדעת מיעוט דרש הרשעה על רצח כפי שבקשה התביעה.

השופט זוכה לחיבוק תקשורתי והתחושה הראשונה שלי גם היא דומה למה לא נגזר עליו עונש כבד יותר.

מה היה שם באמת האם משהוא הגדיש את הסאה, האם זה קצה קרחון של מסכת הצקות וחניה בכווה בפתח החנייה של הרוצח .

השופטים פסקו לא הייתה לנאשם כוונה לרצח.

לעולם לא נדע, צריך לזפזף הלאה לפרשה הבאה, לחם ושעשועים לא?

ושוב הוא עימנו – האולמרט

הפרשה האחרונה בשמה “הולילנד” או בשפתינו , עה”ק, מחזירה אלינו את חבריו של אולמרט ואולי גם את מעורבותו כראש עירית ירושלים בעת הפרשה . גם אם לא – מתאים לו.

בצעירותו לוחם נמרץ בשחיתות – לפחות ככרטיס כניסה לעולם פוליטי ,בהמשך גילה די מהר מאיזה צד מרוחה החמאה .

יותר מקורטוב של נהנתנות יכולת להעניק גובים למקורבים, כמקובל אצל הפוליטיקאים (עוד מתקופת מפא”י ההיסטורית) פילס דרכו לצמרת ובקצת מזל, (שרון), לראשותה , אלא שאצלו השיטה שוכללה לכלל שלמות כמעט, ורבים מהטוענים לכתר כיום הם בני דמותו.

איך ניסח זאת טוני סופרנו בסרת הסופרנוס בתארו את כלל הזהב של פעילות ארגון הפשע שלו :
The shit goes down the money goes up