יודה
כללי 4 ביולי, 2010אי שקט
לאחרונה הוא חש באי שקט שאין הוא יכול להגדירו, מתעורר כשעה לפני שהשעון המעורר מורה לו על כך. קרעי חלומות חולפים במוחו ,משתדל לשוב לישון אך לשווא. לבסוף נכנע , קם מהמיטה וממתין במטבח לשעה היעודה.
קימתו תמיד חדה , כבאבחת חרב הוא עובר ממצב שינה לערנות מלאה, ממהר לשירותים , כפי שהרגילו אותו הוריו ה”יקים” בכפר ביאליק: פעילות מעיים סדירה בדיוק בשעה 0600 מבטיחה לך יום טוב היו אומרים לו מדי בוקר שהם דוחפים אותו לתא השירותים הקטן.
דבר לא עזר; לא בכי ולא תחנונים ,כסלע עמדו נטועים וקשובים מעבר לדלת, רק משהסתיים המעשה ואשד הניאגרה שטף את האסלה ליוו אותו לנטילת ידיים ,רק אז שוחרר. כך מקטנות ניטע בו ההרגל. מאז בשעה שש בדיוק הוא ממהר לשירותים . לפחות זה נשאר לי מהם הוא מחייך לעצמו. הוריו, כבר אינם בין החיים והוא מוצא עצמו שב וחושב עליהם בחיבה גדולה אפילו שמותיהם ברטה והנס שבוש בהם בפני חבריו , נעימים לו היום כשהוא מגלגלם בפיו .
ברטה והנס מראשוני כפר ביאליק. הגיעו מגרמניה לארץ עוד לפני המלחמה, בשנת 1933. מותירים מאחור את משפחותיהם. בהכשרה חקלאית בהולנד מצאו זה את זה. נישאו בגיל מאוחר יחסית, יהודה נולד להם כבר בביאליק , בנם יחידם בבת עיניהם.
מעולם; לא דיברו על העבר, ועל המשפחות שנותרו שם ,והיום כבר אין את מי לשאול הוא מייסר את עצמו.
בניגוד לקומתו הנמוכה וחזותו הכהה ;יש לומר המזרחית, היו הוריו בהירים ותמירים. הנס, גבוה וגדל גוף כרסו הקטנה בולטת לפניו וברטה בהירת שיער כחולת עין צמה עבה לראשה.
בשנים הראשונות בכפר, משהבינו כי יקשה עליהם להתפרנס מהמשק החקלאי גמרה ברטה אומר ללמוד את מקצוע האחות ולסייע בפרנסת הבית . במאמץ כביר תוך כדי טיפול במשק החדש ובתינוקה הקטן, הצליחה לסיים את לימודיה והוסמכה כאחות.
שנים, מדי בוקר; קיץ וחורף, עשתה דרכה רכובה על אופניה הישנים השחורים לקופת החולים שבקריית חיים , שם הפכה לשם דבר, אהובה על כולם; “האחות על האופניים” כינוה כולם ; אף חבריו הקרובים בתיכון.
משהחלו הדיבורים הראשונים בדבר ילדי התימנים שנחטפו היה נהנה להקניט אותה. בייחוד כאשר דרשה ממנו להגביל את הזמן שבילה במשחקים במקום בשקידה על מחברותיו. “היכן חטפת אותי, אני רוצה למשפחתי האמיתית שם לא יציקו לי עם שעורי הבית” היה מתריס בפניה. והיא כתמיד פורצת בצחוק ומשיבה את המענה הקבוע שלה: אותך לא הייתי צריכה לחטוף, פשוט רצו להיפטר ממך ושמו אותך אצלי במיטה. ומייד ללא שהות ” מה אתה חושב לעצמך; שאני יכולה לשכוח את ההיריון הקשה איתך ואיך כשנולדת הניחו אותך על בטני, לעולם אל תשכח אני אימא שלך” והיא חותמת בכך שהבעת פניה מרצינה; מנופפת למולו באזהרה באצבעה .
שנים מאוחר יותר, שמונתה הועדה לדיון בחטיפות ילדי תימן, היה עוקב בעניין אחר הדיונים,.גם היום משום מה כל פרסום בנושא זה מסעיר אותו, מעלה בדמיונו פגישות עם אחים ואחיות אבודים .
הוריו חסכו בגילויים גופניים של חיבה ולמרות שהיה בטוח באהבתם, מצא עצמו מתקנא בנשיקות המצלצלות ובחיבוקים שהעתירו הוריה של אשתו אביבה על בתם ועל היחס החם בינה לבין שתי אחיותיה.
לימים כשנישאו , נכנס אף הוא למעגל המחובקים והמנושקים במשפחת אשתו, מפיק מכך הנאה סמויה, למרות שאין הוא מחמיץ כל הזדמנות להתלוצץ על כך.
מה בכך, הוא תוהה במרירות, תוך שהוא מציץ באביבה הישנה בחדר השינה הסמוך לשלו . התחלנו בחיבוקים ונשיקות, והיום כמעט ואיננו מחליפים מלה. ואילו אהבתם של הורי שמעודם לא התחבקו והתנשקו בנוכחותי, עמדה יפה בתהפוכות וקשיים שזימנו להם החיים, עד הרגע האחרון ממש.
הנס, חיישן היה, לא פצה פה בנוכחותה של ברטה , סימני החיבה היחידים שהתירו לעצמם בנוכחותו הייתה הפניה שלהם זה לזו “אבאל΄ה” הייתה ברטה קוראת לו בחיבוב והוא היה משיב לה
ב “אמאל΄ה”.
יהודה מוצא שאינו יכול להפסיק את שרשרת הזיכרונות שנעורה בו ,רגשנות היתר שתמיד סלד ממנה הולכת ומשתלטת עליו.
אופניים
בנו מציץ בו מהתמונה התלויה מעל לפינת האוכל במטבח, בצילום הוא וניר בתחרות רכיבת אופניים סביב הכנרת התחרות נערכה לפני כשנתיים כחלק מפסטיבל הכנות לבר מצווה שארגנה להם אביבה.
בצילום שניהם על אופניהם, זה אחר זה , ידו מושטת קדימה עם בקבוק המים לעבר ניר שידו המושטת לאחור נוגעת לא נוגעת בבקבוק. כמו בציור הידוע ההוא של מיכאל-אנג‛לו ,מבטו של ניר פונה לצלם ונראה כעוקב אחרי המסתכל.
בבוקר של שבת אביבית אחת יהודה בכיתה א וריחם החריף של שיחי הלנטנה נישא באוויר, החליטה ברטה ללמדו לרכב על אופניה. כשהיא משתמשת במקל של מטאטא לסייע לו בייצוב האופניים היא רצה אחריו הלוך ושוב בשביל שלפני ביתם; הנס בפתח הדלת צופה בהם בדאגה.
הוא נוסע הלוך ושוב בשביל שליד ביתם, ברטה בריצה מגוננת מאחוריו, לפתע כבמגע קסם הוא מוצא עצמו מרחף, שולט באופניים, לפליאתו אימו עומדת הרחק מאחור וחיוך גדול מרוח על פניה.
זכר הרגע הקסום ההוא , משתווה בזיכרונו לרגעי הקסם של הטיסה הראשונה, בעטיו הוא נזכר; איך דחף; כמעט הכריח את ניר וגליה לרכב על אופניים, כל אחד בתורו; לכשהגיעו לכתה א.
שנים לאחר מכן הייתה ברטה חוזרת בגאווה גדולה על הסיפור הזה שתמיד היה מסתיים ב ” נו מה אני מתפלאת על כך שתוך שעה למד לרכב; הרי גם הטיסה באה לו בקלות , מהגנים שלי כנראה . בודאי לא של הנס” ,היא מסיימת בצחוק מתגלגל.
להצלחה דומה לא זכו בתחום המוסיקה. בוקר אחד נעור ומצא ליד מיטתו בנרתיק חדש כינור , הוריו בפתח דרוכים לתגובתו.
יהודה , בפעם הראשונה , בעיקשות, לא נכנע לדברי כיבושים ופיתויים ולא הסכים לגעת בכינור בשום אופן.
חלף שבוע ועדיין הנס משדל אותו, מדגים בפניו נגינה של מנגינות צוענים עליזות ומביא כמסייע את חנה המורה למוסיקה ידידתם , זו כפשרה מציעה להחליף את הכינור בפסנתר.
וכך משכלו כל הקיצין , החליט יהודה לעשות מעשה. בשעת לילה מאוחרת התגנב לחדר הבולים מישכנו של הכינור, נטל אותו , וזרק אותו ל”פוארה” אותו ספק פלג ספק תעלת ניקוז שמימיו מרופשים, והזורם בגבול הכפר .
לאחר שוך המולת החיפושים אחר הכינור הנעלם, פסקו אף הדיבורים והדרישות ממנו.
מידי יום חמישי אחר הצהריים נאספו לביתם מספר שכנים, ל”ערבית מוסיקלית” רביעייה קאמרית קטנה מנגנת , אביו הענק וכינור קטן בידו וברטה ישובה וצ΄לו ענק בין רגליה, יחד עם נגנים נוספים הם מתאמנים במוסיקה קלסית. הידידים הצופים ישובים על כסאות עץ בדממת קודש שלא להפריע לנגנים במלאכתם.
זיכרונותיו הראשונים אף הם קשורים למוסיקה , במיטת הוריו הגדולה והוא כבן 5 ואולי מוקדם יותר? לבד באפלולית החדר,הדלת לסלון פתוחה בחלקה, הצלילים הרכים מהנגינה בחדר הסמוך זוחלים אליו עוטפים וממלאים אותו במתיקות מופלאה. תחושה של “התפשטות הגשמיות” כפי שהוא יודע להגדירה כיום. לעתים ,נדירות יותר ויותר , הוא מסוגל לשוב ולחוש כך בהאזינו למוסיקה.
האהבה הגדולה לשמיעת מוסיקה קלאסית נחרתה בו כלומר הוא חושב הוריו לא נכשלו בכך כלל ועיקר. על כך מעידים אוסף התקליטים הגדול והיקר שרכש במרוצת השנים ומערכת שמע משובחת.
בבוקר יום השבת הוא נוהג לשכב בסלון ולהתמסר לצלילים, אביבה והילדים כבר יודעים ,בשעות אלו אין להפריע לו.
הכפר
כפר ביאליק של תחילת שנות ה 50, שנות ילדותו, כלל כ 20 משקים חקלאיים; בשוליו החלה להתרחב הקריה הקרובה שאף היא נוסדה באותה שנה עם ייצוג נכבד לעולי גרמניה . עם מותו של המשורר הלאומי זכו שניהם הכפר והקריה להיקרא על שמו.
בגבול הכפר; מוסד אהבה. במוסד, כך הבין מלחישות הוריו משוכנים ילדים שמשפחותיהם אינן יכולות לטפל בהם, מקום גדול ומסתורי. בדמיונו רואה יהודה עשרות ילדים זבי חוטם ובוכיים , ומתנחם בגורלו הטוב ובכך שזכה בהורים כברטה והנס.
משבגר ו”מוסד אהבה” הפך ל”כפר ילדים ונוער אהבה” עדיין מקושרת בדמיונו המלה מוסד לתמונת מוסד אהבה שנטבעה בילדותו.
ממערב לכפר החלו להבנות ולהתפשט החל מאזור מסילת הרכבת הקריות הגדולות קריית מוצקין וקריית חיים .
עולים חדשים שמרביתם הגיעו ממזרח אירופה ממלאים את השיכונים החדשים שנבנו על ידי סולל בונה. באחד מהם שוכנה משפחתה של אשתו לעתיד.
בין הבתים הסתובבו ערביים כפריים על חמוריהם וגמליהם מציעים את מרכולתם ירקות ופרות, עגלון ולו סוס ועגלה מחלק את בלוקי הקרח מהמפעל במפרץ חיפה למקררים הקטנים החדשים סמל הקדמה.
משהחל יהודה ללמוד בתיכון שבקרית חיים, החל אף להיכנס לעולו של המשק; הנס שמחלה כרונית הגבילה את תנועותיו נעזר בו יותר ויותר בעבודות המשק.
בשעות הרבות שבילה הנס בבית החל להעמיק בנושא הבולאות נושא שהחל בו עוד כילד בגרמניה. עם הזמן הפך למומחה גדול בתחום הבולאות ורבים וטובים מהארץ ומהעולם נועצים בו.
ממעטפות המכתבים שהנס מקבל הם מורידים את הבולים, יושבים במטבח מעטפות הבולים בתוך קערת מים. לאחר זמן קצוב מתחיל דבק הבולים להתמוסס והם מורידים את הבולים בזהירות ובוחנים בזכוכית המגדלת האם השיניים נפגמו. לאחר ייבוש, הבולים מוכנים לצרוף לאוסף.
“אוי שוב”, קוראת ברטה בזעם מעושה, פוכרת את ידיה בחוסר אונים , כל אימת שהיה מגיע משלוח של בולים חדש שהנס קנה ממיטב כספם.
אך מייד היא מקשיבה בחיבה ;כשהנס מונה באוזניה אחת לאחת את מעלותיהם של הבולים שרכש וממהר להוסיפם בחרדת קודש לאחד האלבומים.
אלבומים רבים מלאו את “חדר הבולים”; החדר הקטן והאחרון בבית שהוקצה לכך.
כדי לרצות את ברטה היה הנס מעמיד למכירה בולים מיותרים או “כפולים” . בולאים אחרים ולעיתים ילדי השכונות הקרובות, היו מגיעים ובדחילו וברחמו עוברים על האלבומים ומפקידים בידו את פרוטותיהם.
בגאווה היה מציג לברטה את הסכום שקיבל, כעת אוכל לקנות את המשלוח הבא, והיא מהנהנת לו לאישור ;יודעת שמרבית הסכום, כתמיד, יצא מתקציב המשפחה.
מדי בוקר יוצאים יהודה ואחמד הפועל הערבי שהיה מגיע על חמורו מכפר ליד שפרעם, לרפת . מייד לאחר הטיפול בפרות היה יהודה מחליף את בגדיו ומתארגן להליכה עם חבריו לבית הספר.
חריג לא היה בכך; כך נהגו כל בני כתתו בכפר.
כשהגיע זמנו להתגייס היה בכושר גופני מעולה לאחר הבדיקות הרפואיות זומן לקורס טייס. למרות שנטיית ליבו הייתה ללכת יחד עם חבריו לצנחנים קיבל עליו את הדין והחל את הקורס.
הטיסה בספיטפייר מטוס האימון של אותה תקופה שבתה את ליבו, טייס “טבעי” היה, גופו והמטוס התמזגו ללא צורך במחשבה,גם את הלימודים העיוניים בקורס גמע בשקיקה; כהרגלו כל דבר טכני היה חביב עליו.
עם סיום הקורס, הוצב בטייסת 105 שברמת דוד והחל לטוס על המוסטנג מטוסה החדש של הטייסת.
אביבה השתחררה מהצבא, והם נישאים ועוברים להתגורר ב”שיכון” שברמת דוד , ילדיהם ניר וגילה נולדו זה אחר זה, אושר.
מדי שבת סיבוב קבוע; תחילה לכפר ביאליק שם ברטה והנס מכרכרים סביבם מתהלכים גאים ומציגים לראווה את נכדיהם בשבילי הכפר, בהמשך התמונה חוזרת על עצמה בקרית חיים אצל הוריה של אביבה.
מאושרים היו אף ימיו בטייסת, כטייס צעיר “פספס” את מבצע קדש. בשקיקה נכנס לשגרת האימונים בטיסת, כדרכו נטל על עצמו מטלות נוספות, הן את האחריות על הגינון בטייסת והן את תפקיד קצין המערכות, שכלל לימוד והכרה יסודית של מערכות המטוס והנחלתם בהדרכה לשאר הטייסת.
אביבה מתחילה ללמד בבית הספר היסודי בעפולה, השנה הראשונה קשה לה, יש להכין כל שעור ושעור , אך כבר בשנה השנייה לעבודתה ,שמה הולך לפניה וההורים נלחמים לשבץ את ילדיהם דווקא בכיתתה.
לאחר זמן לא רב מדוממת הטייסת ;תם עידן מטוסי הבוכנה (המוסטנג) והטייסת נערכת לקליטת , 
הסופר מיסטר (הסמב”ד) , מטוס הקרב המתקדם ביותר של חיל האוויר באותה עת.
כטווס גאה היה מתהלך בבסיס זוקף את קומתו הנמוכה חזהו מתפוצץ מגאווה.
אחיותיה הצעירות של אביבה, מבקשות, מתחננות לשמור על הילדים בשיכון ,מאיצות באחותן ובו לצאת ולבלות. הזדמנות עבורן להגיע לבסיס , אולי להכיר טייס צעיר אף הן?
בוקר
סדורות כחניכי קורס הטייס ניצבות כעת לפניו חולצות צבא הקבע התלויות בארונו שעה שהוא משתהה ובוחר לו אחת מהן .בקפידה הוא מעביר לחולצה שנטל את כותפות הסגן אלוף ,כנפי טייס ,כנפי צניחה ואת אות ששת הימים ומבצע סיני; סיכום מתומצת של שרותו.
כחצי שעה עברה ואביבה,מתחילה להתעורר, מבעד לדלת הפתוחה הוא בוחן את גופה שנשמר צעיר , למעט יריכיה שנתעבו . שערה הבהיר ועיניה הכחולות מהווים עבורו מקור גאווה. רכושנות הוא חושב; פיו מפותל במרירות ;זה מה שנשאר בסוף.
אביבה ,בת להורים יוצאי פולין מקריית חיים הסמוכה , הוא נזכר איך הציג אותה בראשונה להוריו והם נשבו בקסמיה מייד. והוא,ראה עצמו בר מזל שהסכימה לקשור עצמה בו.
בתיכון שבקרית-חיים, הכיר אותה , היא “מלכת הכיתה” , צעירה ממנו בשנה אחת. יהודה, בולט בן חבריו בשכבה ;שובב ולץ. תדיר מוביל את חבריו למעשי קונדס, לעולם במרכז החבורה בהפסקות שבבית הספר וב”פעולות” של תנועת הנוער. אי אפשר היה שלא להבחין בו.
בהפסקות,שהיו משחקים כדורגל בחצר בית הספר היה תמיד בעמדת חלוץ; מבקיע שערים כמעט בכל משחק. המורה להתעמלות ששם לב לכישרונו מבקש לצרפו לקבוצת הנוער של הפועל חיפה, כבוד גדול . אך התחייבויותיו לעבודה במשק מונעות זאת ממנו והוא שבוש בכך ממציא תירוצים ומתחמק מכך.
במגרש הכדורגל, שם אליה לב לראשונה. בולטת, יודעת ערכה ,עומדת היא בין חברותיה,בהירה ויפה ומביטה בו ישירות. בתחילה נבוך , אך עד מהרה הוחמא ושלח שליחים לברר מיהי. לאחר מספר ימים פנה אליה ישירות בחצר והזמין אותה לסרט, להפתעתו נענתה.
לא חלף זמן והפכו לזוג . מאוחר הרבה יותר , למד ממנה שבעצם הייתה זו היא שבחרה בו. עד לאותו רגע בטוח בכך שהצליח בזכות יוזמתו .
אביבה היא האישה היחידה בחייו ,ולא שחסרו לו הזדמנויות ,הוא מהרהר בפליאה.
ההזדמנויות התרבו בייחוד עם סיום קורס הטייס, הטובות לטייסים, היה מתלוצץ עימה והטובה ביותר לטייס הטוב ביותר. מנסה לשכך את חמתה שעלתה לעתים קרובות ; משגילה, לדעתה , עניין מוגזם במי מידידותיה. אך יהודה, איש עקרונות בעיני עצמו , שמר אמונים .לעתים היה חוזר בלילה לביתו , אביבה באסיפת הורים בבית הספר בעפולה בו לימדה, ומוצא חיילת צעירה השומרת על ילדיהם, יותר מפעם אחת קיבל הצעה מפורשות ל”ניצול הזמן” משומרת הטף, בשעה שהילדים ישנים בחדר הסמוך; תמיד סרב.
אביבה בחושיה המחודדים הייתה מתחקרת אותו על כל דקה ששהה בחברת החיילות וכאשר הסבריו לא הניחו את דעתה לא הייתה מהססת לפנות ולהוכיח את החיילת.
עד מהרה יצא שמה לשמצה בפיהן והן היו מזהירות אחת את רעותה בפני “הכלבה של יהודה” כך כינוה באכזריות הנעורים.
את חבריו הטובים והמעטים מהכפר ונשותיהן לא סבלה, זה מרושל בלבושו, זה גס רוח, אשתו של זה זנזונת, כך הייתה אביבה מלעיטה אותו בטרוניותיה בשובם מבילוי משותף עימם.
סופו של דבר עוד שם בשיכון ברמת דוד, פנו איש איש לדרכו. אביבה במרכזן של חוג חברות נאמנות ומעריצות והוא עם חבריו לטייסת וילדי הכפר שמבני מחזורו.
למרות זאת הייתה אביבה מתנהגת כלפיו בפרהסיה, באהבה מופגנת, מכיריהם טעו בכך, וראו בהם זוג לדוגמא. בבית הייתה אביבה שומרת ריחוק ממנו ובחדר המיטות נעתרת לו רק לעתים רחוקות כיוצאת ידי חובתה. ואולי ,חשב רק כדי לשמור אותו לעצמה.
כל יחסיהם מבוססים על רכושנות קבע לעצמו, הוא עבורה קישוט ; “טייס”; על כל היתרונות שמעמד זה מקנה לה בחוג חברותיה, והיא לו קישוט אישה יפה שתלויה על זרועו , נחשקת בעיני הגברים ידידיו.
לא כך נצטייר לו עתידם שראה אותה לראשונה.
שקיעה
בטייסת שיערו כולם, שיהודה יהיה מפקדה הבא של הטייסת . לא כך התגלגלו הדברים.
כשנה לפני מלחמת ששת הימים חלתה אימו , בסרטן השד , הנס האומלל הפך לחסר ישע , ויהודה נזעק לעזרה בטיפול במשק ובלווי וטיפול באימו , בשנה הקשה ההיא , שבו להיות המשפחה הגרעינית של פעם, בשנה זו גם חל המשבר הראשון.
במצוקתו כי רבה , פנה וקיבל ממפקדיו פטור כמעט גורף מחובותיו בטייסת. ממהר היה למשק של הוריו בכל הזדמנות , ובשלב מסוים אף הושעה מטיסות עקב אי מילוי מכסת שעות הטיסה החודשית הנדרשת לשמירת כשירות לטיסה.
אביבה , לחצה עליו, “אתה טיפש אם אתה חושב שהניתוק מהטייסת לא יפגע בקידומך , אתה חייב לחזור לכאן לפחות לשלושה ימים בשבוע, גם ילדיך צריכים אותך” הייתה מוכיחה אותו מדי שבוע.
דבריה עוררו בו חמת זעם, ולאחר מספר פעמים ,בצעד חריג ואימפולסיבי, נטל מעט מחפציו ועבר לגור עם הוריו.
שליחים מהטייסת ;וחברים קרובים יצאו ובאו בניסיונות פיוס ביניהם,אך לשווא.
עם מותה של אימו ולאחר השבעה שב לטייסת ול”שיכון” והדברים שבו למסלולם; לפחות כלפי חוץ.
אביב, הנס נפטר מצער שישה חודשים מאוחר יותר.
מלחמה
זמן קצר לאחר ששב מהשבעה לאביו, במאי 1967 , הכריז נאצר על סגירת מיצרי טיראן והחלה המתיחות הגדולה ששיאה ביוני במלחמת ששת הימים.
כבמערבולת ענק נסחף להכנות לקראת המלחמה ההכנות מקהות במעט את הכאב שחש.
עקב האירועים שעברו עליו בשנה האחרונה כבר אינו “מוביל רביעייה”, אך נחשב לטייס מעולה שניתן לסמוך עליו . לביתו בשיכון כמעט אינו שב; מתאמן אוכל ומנמנם בטייסת; מחכה בטוח לאות שיבוא.
מפקד הטייסת, נותן בו אמון רב ומצוות אותו לרביעיית המטוסים הראשונה שאמורה לפתוח את מבצע “מוקד” – מבצע חיל האוויר להשמדת חיל האוויר המצרי.
השכם בבוקר החמישי ליוני קיבלו את התדריך. משימתם: תקיפה צליפה והשמדת מטוסים בשדה התעופה המצרי “כברית”. מועד התקיפה נקבע לשעה .07:45 ,שעה בה טייסי חיל האוויר המצרי פונים לארוחת הבוקר ונבחרה כשעה המיטבית לתקיפה. על המסלול המנועים רועמים, יהודה ממתין עם מטוסו לרשות להמריא, המתח של השבועות האחרונים נדחס כולו לרגע זה.
רשות המראה ניתנת ומטוס שועט על המסלול , יהודה קר ומחודד, מרים אף וממריא ,את המתח השאיר מאחור. הוא מתרכז במוביל ובטיסה הנמוכה ,גובה של פחות מ 50 מטר כלשון הפקודה.
ההרגשה מוזרה מכשירי הקשר אינם מצייצים ,כל המטס האדיר הזה ששותפים לו מרבית מטוסי החיל , מתקדם בדממת אלחוט מוחלטת לכוון אדמת מצרים .
עם הגיעם ליעד הם נוסקים למעלה ויורדים בצלילה חדה לעבר המטרות מעלים את מטוסי המיג שליד המסלולים באש זה אחר זה. הוא יוצא מגופו ומביט בעצמו ;כבסרט איטי, מפעיל את ההגאים והתותחים בדיוק כפי שהכין עצמו באימון .
הדרך חזרה לנחיתה נדמית קצרה להחריד.
גיחה רודפת גיחה , בצהריים הופנה כבר לגיחות בגזרת הירדנית, ועד מהרה אובד לו חשבון הזמן.
מאות גיחות הוציאה הטייסת ,שישה טייסים נהרגו ביניהם מהקרובים לו ביותר וטייס אחד נפל בשבי.
כששב לביתו בשיכון בתום המלחמה, היה כאדם אחר. שמחת ניצחון היסטרית שטפה את המדינה אך פסחה עליו.
להפתעתו אביבה מבינה לרוחו, ושומרת מרחק. בעדינות מגששת דרכה אליו , אט אט נראה היה שהוא חוזר לעצמו ויחסיהם ישובו לאיתנם.
.
מפנה
אביבה צדקה. גם אחרי המלחמה לא הגיע כל קידום.
בפגישה שיזם מפקד הבסיס מוצע לו לעבור לתפקיד מטה ולשרת כראש מדור במטה חיל האוויר בקריה בתל אביב , במחלקת אמצעי לחימה (אמל”ח).
לא חסכו במלים, הוסבר לו עד כמה חשוב שאיש צוות אויר ותיק ומנוסה כמוהו ינחה פיתוח תורות לחימה ואמצעי לחימה לקראת המלחמה הבאה. המלים היפות לא כיסו על העלבון הצורב שחש.
ששב הביתה החל לשקול את ההצעה ולבחון את המזומן לו.
ראשית כל הובטח לו להמשיך לטוס, אמנם לא במטוסי קרב אלא בווטור; ידרש ממנו לעבור הסבה ואז יצורף לטייסת ויטוס בה פעם בשבוע כדי לשמור על כשירות. טייסת הווטורים אף היא ברמת דוד. ואת מרבית הטייסים בה הוא מכיר מהשיכון הוא מונה לעצמו יתרון ראשון.
כיון שישלים את מכסות שעות הטיסה לא יפגע גם שכרו, והעבודה בקריה בתל אביב תתאים מאין כמוה למגורים בבית החדש שרכשו הוא ואביבה לפני מספר שנים באפקה .
הגיע הזמן להתמסד הוא חושב והולך לבשר לאביבה.
להפתעתו הרעיון לגור בתל אביב קוסם לה ,מייד החלה לתכנן את המעבר ולמנות את יתרונות המערכת החינוכית בתל אביב ושמות בתי הספר הטובים האפשריים המצפים לה כמורה , ולילדיהם תלמידי התיכון.
הוא מופתע ומשועשע מכך שהיא מונה אחת לאחת את חסרונותיה של המערכת החינוכית בעפולה ואת מגבלותיה; מערכת שעד כה הללה ושיבחה בפניו תמיד .
למחרת הוא נפגש עם מפקדו ונותן הסכמתו להצעה,תמיד האמין בהחלטות מהירות ,זמן ההתלבטות אינו בהכרח תורם לטיב ההחלטה ובדרך כלל נטיית הלב הראשונית מתבררת כנכונה זו דרכו וכך פעל גם הפעם .
ואמנם החלטות אלו התגלו כמוצלחות ביותר.
קודם כל הבית באפקה.
כשנפטר אביו ,תהה מה לעשות עם אוסף הבולים הגדול שנותר. החדר השלישי בבית, אפלולי תמיד, הוקדש לאוסף הבולים הענק של אביו, יותר ויותר השתקע הנס בתחביב זה שהחל עוד בגרמניה , את חלל החדר מילאו אלבומי בולים מכל העולם, בייחוד התמחה באיסוף בולי גרמניה ומושבותיה ובבולי ישראל.
כשהגיע למצוות רכש לו אביו מנוי בשרות הבולאי ויחד היו אוספים את הבולים ביום הוצאתם מסניף הדואר וממהרים להכניסם לאלבום שלו.
החדר האפלולי מלא באצטבאות ועליהם עשרות אלבומים וקטלוגים מסודרים כחיילים. בחרדת קודש היה מתגנב ועומד נפעם למול הררי האלבומים.
יותר מכל אהב יהודה את הסיפורים על הבולים , למשל הסיפור על היווצרו של הבול הראשון בעולם ;הפני השחור הבריטי משנת 1840 . לעתים הוא מתהלך בחצר וחולם על כך שבאקראי בהחלפת בולים עם אחד הילדים יתגלגל לרשותו הבול הראשון הזה.איך משמח הדבר את אביו הוא חולם מאושר. ממשש היה בחיבה את קטלוגי הבולים עבי הכרס והמהודרים של חברת מישל שהגיעו מגרמניה, ובייחוד אהב את בולי גרמניה מתקופת ההיפר אינפלציה שלפני המלחמה הגדולה 1920, שנשאו חותמות עם מיליוני מרקים שהוטבעו עליהם לאחר שיצאו לאור כדי להשיג את קצב האינפלציה הדמיוני.
כשיצא מהבית ועבר לשיכון ברמת דוד ליוו אותו חמשת אלבומי בולי ישראל שאביו השלים; האלבומים כעת כוללים גם את סדרת בולי “דואר עברי ” היקרה.
מדי פעם היה יושב עם ילדיו מסביר להם על בולים ובולאות מנסה לטעת בהם את האהבה לאוסף, לשווא. משהיו מבליעים פיהוק ומציצים בהיחבא מעבר לכתפו הבין את “פער הדורות” העומד ביניהם וויתר.
ברור ליהודה שאין ממשיך לאוסף , אך אינו רוצה בפיזורו.
בתחילה פנה לידידיו הבולאים של אבא. אך אף אחד לא היה מוכן לרכוש את האוסף כולו אלא רק חלקים ממנו- להפריד את האוסף; לכך לא הסכים, למרות שייתכן והיה בכך הגיון כלכלי.
לשווא כיתת רגליו בין חנויות לממכר בולים ברחוב אלנבי ובבן יהודה בתל אביב אף פנה לידידיו של אביו בגרמניה. לבסוף בחנות קטנה לבולים ומטבעות בחיפה בבית הקרנות מצא סוחר בולים שגילה התעניינות באוסף ואף ידע על פועלו של הנס אביו .
העסקה נחתמה , אמנם בסכום קטן משציפה, אך שימשה אותו יפה. יחד עם סכום קטן שקיבלו מהוריה של אביבה וכספים שקיבל מהשכרת המשק בכפר ביאליק , הצטבר סכום שהספיק לרכישת הבית באפקה אותו ישוב ליד תל אביב שחלק מחבריו בטייסת החלו לעקור אליו ואף הוא החל להשתעשע ברעיון.
את המשק בכפר ביאליק החכיר למפעיל ציוד כבד צעיר, רווק, דוד שמו . דוד משביע את רצונו , משלם את השכירות מראש ואף מטפל יפה במשק.חשש רב היה לו מהשכרת המקום, לאור סיפורי האימה ששמע על חוכרי בתים שהרסו את הבית או סרבו לפנותו, אך דוד התגלה כאדם חביב ביותר איש כרוחו ויחסי חברות אמיצים נרקמו בניהם. יהודה גאה בבחירתו ואבחנתו בטיבם של אנשים.
כאשר דוד מגיע לתל אביב יבקר תמיד בביתם ואף יביא פרות טריים מהמשק. וכך גם יהודה ,כאשר הוא נוסע לרפא”ל במסגרת תפקידו החדש ,הוא מקפיד לבקר במשק,ודוד מארח אותו בלבביות “בולע” בשקיקה את סיפורי חיל האוויר שאותם מספר לו יהודה ברצון.
היום בוודאי לא הייתי יכול לרכוש בית כזה באפקה הוא חושב לעצמו בסיפוק מביט בביתו החדש.
אישה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם הוא נזכר ומחייך לעצמו, תוך מספר שנים הפך המקום לאבן שואבת לאנשי צבא הקבע. ערך הבתים עלה פלאים. ושהיה מספר שהוא גר באפיקה היו האנשים מנענעים בראשם בבחינת “כל הכבוד”, מפליאים אותו בכך בכל פעם מחדש.
השכונה טובה, שכניו ,מרביתם אנשי צבע הקבע. חלקם הוא פוגש במסדרונות המטה בקריה. לילדיו חברים רבים כולם בני אותו “מעמד” , את המלה מעמד הוא הוגה לעצמו בסלידה.
המעבר לתפקיד מטה התברר כמוצלח, נושאי עיסוקו מרתקים , תחת פיקודו התגבש צוות הפועל כמכונה משומנת , שני קציני מדור, טייסים צעירים וסמל מבצעים נמרץ בשם יוסקה .
יוסקה זה שידו בכל,הסתבר היה לרכישה הטובה ביותר שלו , בסמוך ולאחר המלחמה קיבל משימה לאסוף מערכות לחימה מה “שלל” שהתגלגל בסיני ולהביאן לבדיקה בצריפין.
הוא עצמו יחד עם יוסקה וגרשון קצין המדור הוותיק , וצוות מהנדסים וטכנאים ממחלקת ציוד; ירדו לסיני. שם התגלה כושר האלתור המופלא של יוסקה. כשהוא משתמש בשילוב של פיתוי ואיום הצליח לארגן שיירות בלתי פוסקות של ציוד הפורקות את מטענן בבסיס חיל האוויר בצריפין.
על פעולה זו שנזקפה לזכותו ,קיבל יהודה ציון הוקרה ממפקד חיל האוויר,והוא מתנוסס לראווה במשרדו .
בסתר ליבו הוא מודה שהצלחת המבצע ההוא מגיעה דווקא ליוסקה. לאן התגלגל מאז שחרורו מהצבא לפני כשנה, אינו יודע. מפעם לפעם מגיעות אליו שמועות על הצלחה כבירה שהוא זוכה לה בעסקי התווך שלו, צריך להרים לו טלפון הוא חושב כבכל פעם שהוא נזכר בו.
עכברים
לעולם יזכור את יומו הראשון בקריה בענף ד. הענף שכן (ראה זה פלא )בבניין ד , בניין דהוי של שלוש קומות, דומה בעליבותו לבניינים שלידו שרק אותיות האלף בית שבשמם מבדילות ביניהם.
בקומה השנייה שכן הענף. במשרדו של יהודה חלון הצופה לכביש – רחוב קרליבך. לעומת בניין הטייסת הכפרי משהוא שברמת דוד; זו מאורת עכברים של ממש.
המסדרונות גדושים בארונות פח ישנים ואפורים שגלשו להם מחדר המזכירות ומחדרי המדורים השונים. קציני מדור, מרביתם טייסים צעירים מתרוצצים ומפלרטטים עם הפקידות הצעירות וכל זה ,הוא חושב לעצמו, בשביל למלא עוד תיקים משרדיים עמוסים לעייפה שסופם להיגרס בעוד כמה שנים.
בלשכת ראש הענף מוצא עצמו ישוב, ממתין לראיון הראשון עימו .
ראש הענף ד; שמו הולך לפניו . במרץ בלתי נלאה שכנע את מפקד חיל האוויר לתמוך ברעיונותיו המבצעיים,התוצאות המבורכות של מלחמת ששת הימים הגבירו את משקלו.
בכל נושא נועצים בו; לעיתים מעל לראשו של מפקדו הישיר, למרות היותו בדרג ראשי ענפים בלבד.
יהודה מודע לכך , נבוך וחושש מעט ,הוא ממתין בכניסה לחדרו.
לאחר מספר דקות יוצא אליו ד . גבר מרשים , גבה קומה, שערו מאפיר, ומזמין אותו פנימה. על קירות חדרו פרוסים ציוני דרך: תעודה המעידה על זכייתו בפרס בטחון ישראל תעודות על הפלות מטוסים וצילומים בחברת משלחות קצינים מחו”ל. במקום בולט על שולחנו צילום גדול ; אשתו ושלושת בנותיו.
דיבורו של ד רך; אין ספק האיש למד את תיקו של יהודה לקראת הראיון , בתערובת של התלהבות, “ציונות” והתווית חזונו למלחמה הבאה ;לא נשכח גם קורטוב של חנופה לאישיותו ולניסיונו הקרבי של יהודה, והוא קונה את ליבו על נקלה.
המעבר לתפקיד החדש מטיב עימו, שוב נמרץ ,מלא רעיונות מקוריים שהוא מעלה בדיוני הענף ודוחף את צוותו לעבודה מאומצת.
כאן החל המשבר השני , משהשליך עצמו לעבודה מאומצת ,היה מרבה לשבת במשרד ויוצא ממנו מאוחר בלילה. מוצא עצמו יוצא אחרון ונועל את המשרדים. הביתה הוא מגיע מותש .
הילדים, עתה בבית הספר התיכון , טרם שבו מחבריהם. אביבה שערה סתור יושבת אל מול הטלביזיה או מסיימת את תיקון מחברות התלמידים, הגעת? היא מפטירה לעברו , המנה שלך במקרר.
לא רק המנה שלו במקרר הוא חושב,כך גם היחסים ביניהם.
שוב אין הוא חש בתשוקה אליה אף היא אדישה כלפיו, מחשבות קנאה מטרידות מנוחתו , אך משום מה הוא בטוח בנאמנותה, האופי הישיר וה”יקי” מונע ממנה לרעות בשדות זרים, הוא מרגיע את עצמו.
מפעם לפעם מתחולל ריב קולני ביניהם. וכך מבלי לעשות מכך עניין ובהחלטה משותפת הפרידו את חדרי השינה וזרקו את מיטת הזוג הגדולה שרכשו מייד עם חנוכת הבית באפקה.
הילדים עדים לכל זאת, אך לא אומרים דבר. דווקא שתיקתם מציקה לו עד מאוד.
את ילדיו הוא אוהב; בכך הוא משוכנע למרות היותו לעיתים קפדן עימם, אין הוא מציק יותר מדי. הוא רואה עצמו כידיד שאליו הם פונים כאשר אינם מצליחים לתקשר עם אימם.
מפעם לפעם הוא תוהה על מה יעלה על קשריו עמם באם ייפרד מאביבה , אך מנער מחשבה טורדנית זו מראשו כנער זבוב.
אתמול,היום
כשהוא משתדל שלא להעירה בחדר הסמוך, הוא רוכס את מכנסיו ויוצא בשקט למטבח לקפה של הבקר אוסף את עיתון הבוקר מהשביל. ונהנה מהשקט שלפני המולת היום.
היום הוא מזכיר לעצמו , צריך להגיע לחיפה לרפא”ל . פרויקט מלך חי – בבת עינו , אותה מערכת חיונית שהוא זה שיזם והביא להקמתה בשלושת השנים האחרונות , סוף סוף הגיעה להשלמה .
הטכס שאמור להתקיים ברפא”ל יתקיים בנוכחות ההנהלה ומנכ”ל משרד הביטחון .
בסתר ליבו מקננת תקווה גדולה, אולי בעקבות מערכת זו יזכה בפרס בטחון ישראל. וכבר הוא רואה את ציון הפרס תלוי בחדרו ממש כמו אצל ד.
אתמול הסתגר במשרד במשך שעות; יושב מול הנייר הריק, מנסה להעלות על הכתב את הנאום שיישא מחר לכשיקרא לבמה לשאת דברים. בסוף נואש במקצת, הצליח למלא דף אחד בכתב ידו הצפוף; תמיד התקשה בכתיבה מסודרת. לא נורא;הוא חושב לעצמו, הרי תמיד מצא את המלים המתאימות גם ללא דף מוכן.
יעיל כתמיד , הוא אף מטלפן לדוד בבית בכפר ביאליק לתאם ביקור במשק . לפני כשבוע בישר דוד שזכה במכרז גדול לעבודות עפר בדרום ובתום תקופת השכירות החל בדצמבר יפנה את הבית ובזאת הוא ממלא חובתו להודעה מראש. יהודה מנסה לנצל את הביקור להכנת תכנית שיפוץ בבית שבודאי תידרש לקראת השכרתו לדייר חדש.
מסתבר שדוד לא יוכל להיות מחר בבית ויהודה מבקש את רשותו לקחת את המפתח מתחת לשטיח הכניסה ולהיכנס ולבדוק את מצב הבית והחצר,ודוד נענה ברצון.
וכך כשהכול מוכן למחר, הוא נועל את המשרד ושוב מוצא עצמו אחרון בבניין. רק סימה הנהגת ששכח על קיומה ממתינה לו בסבלנות במזכירות.
סליחה ,התנצל ורצה להוסיף , שכחתי שמחר אני נוסע לרפא”ל ואת חופשיה למחר .
אך למראה פניה המצפים, הוא משנה מתכניתו ומציע לה לבוא מחר למשרד שם יאסוף אותה והיא תנהג לרפא”ל הלוך וחזור. “רק תגידי בבית שגם מחר את מאחרת ” מסיים את דבריו בדאגת אב.
אביבה עדיין ישנה, כהרגלו לפני צאתו הוא נכנס לחדרה מרפרף נשיקת בקר טוב על לחיה ומזכיר לה שהשעה עשרה לשבע, אני כבר קמה, היא ממלמלת ומתהפכת על משכבה.
מכאן הכול באחריותה, הוא חושב, וממהר לצאת ולהתניע את מכוניתו ,כרמל דוכס חדשה שקיבל לפני כשנה עם הדרגות החדשות.
נכון , אביבה עדיין ציפתה לקידומו למרות המעבר לקריה ;הוא עצמו כבר ויתר,אך בלחצה המתמשך נכנע ויזם ראיון עם ד.
שהחל את דבריו קטע אותו ד במפתיע ובישר לו שהמליץ עליו לדרגת סגן אלוף ,הוא מצפה שיהיה לסגנו ובבוא הזמן הוא מקווה, אף יחליף אותו. להערכתו תוענק לו הדרגה בסיום התהליכים ההכרחיים בעוד שלושה עד מקסימום ארבעה חודשים.
מן הרגע הראשון ,הוסיף, עקבתי אחריך ואני גאה ברעיונות החדשים וברוח החדשה שהבאת לענף. בייחוד ביוזמתך למערכת “מלך חי” שהיא כיום גולת הכותרת של פעילות הענף. וכך עמד והפליג בשבחיו , וכלל לא ידעתי שאני כזה חושב לו יהודה לעצמו.
מעולם לא נראתה לו תנועת הזמן איטית כל כך כבאותם חדשים. צפייה דרוכה, שהוא מנסה לפוגג ולהשכיח בעבודה מאומצת לתוך הלילה.
מקור נחמה מהוות הטיסות בווטור בטייסת ברמת דוד; שם בשחקים היה חוזר לעצמו ומרגיש מאושר. לרגע פה ושם מנסה לבצע תמרון חריף במטוס הקשיש וזוכה למחאת הנווטים שעימו בתא.
בסופו של דבר בדיוק נמרץ של ארבעה חודשים לאחר השיחה הוא מזומן ללשכת מפקד החיל יחד עם משפחתו לטקס של הענקת דרגות סגן אלוף.
לטכס זומנו כנהוג אשתו ילדיו והמשפחה הקרובה.
ההכרה בבדידותו מכה בו, ללא אח ואחות . הוריו אינם בן החיים ואין להם אף קרוב משפחה, כל מה שנותר הם אביבה; וילדיו . בעצה אחת עם אביבה החליט להזמין גם את הוריה, ואת שתי אחיותיה הקרובות לטכס; מגיע להם הוא חושב .
שבוע לאחר הטכס הוצמד לו רכב כרמל דוכס חדש, קפיצת מדרגה מהסיטרואן דה שבו ,המקרטע, שאותו חלק עם ראש מדור נוסף והיה למקור לא אכזב לחיכוכים ביניהם.
שגרה
יחד עם הרכב ,ועל פי התקן הוצמדה לו נהגת חדשה, שזה עתה גויסה.
בראיון הקבלה עמדה לפניו ילדה נבוכה, סימה שמה , שזה עתה סיימה תיכון בת יחידה להורים ניצולי שואה, כך למד בהמשך.
מבלי להישיר מבט ענתה על כל שאלותיו , מייד מצאה חן בעיניו . טוב אז בואי ונראה כיצד את נוהגת, סיים את הראיון והושיט לה את מפתחות הרכב.
בנסיעת המבחן הפתיעה אותו בנהיגתה ברחובות תל אביב. נהיגתה הייתה קלה ובטוחה, בניגוד גמור להופעתה. כשסיימו החמיא לה וקבע איתה להקפיץ אותו הביתה כבר היום, ולמחרת לאסוף אותו בבוקר מביתו.
ההסדר נמשך שבוע ימים עד שהבין שאין בו טעם. וכך על מנת להקל עליה, קבע ,שמעתה והלאה ינהג לבדו מביתו לקריה ואילו יום עבודתה יתחיל במשרד בקריה.
את הרושם של הנהגת המגיעה לביתו על שכניו ,כבר השיג.
חיבתה אליו ומסירותה לו כבר ידועים לכול במשרד, אף הוא הבחין בכך. תמיד היא מסתכלת עליו בהערצה, נלחמת כלביאה על כך שהמכונית תזכה לטיפול בזמן ומוסיפה ומקרצפת אותה בעצמה בכל רגע פנוי.
בייחוד אהובות עליהם הנסיעות לרמת דוד לטיסות בטייסת. לשם כך הוא מקפיד להשאיר את הלוח שלו פנוי בימי שלישי.
וכך כל שבוע ביום שלישי בצפייה דרוכה ממתינה לו סימה; הרכב מצוחצח עוד מאתמול והם יוצאים לדרכם. ברדיו כמדי בוקר צלילי מוסיקה קלאסית , מורשת בית אבא ,מסתבר שגם סימה אוהבת מוסיקה קלאסית. וכך ששניהם לבד בנסיעות הארוכות הרדיו מכוון לתחנה הקלאסית. די בכך שמצטרף נוסע טרמפיסט וסימה מעבירה את התחנה לגלי צה”ל , סוד פרטי של שניהם.
אינטימיות נולדת ביניהם בנסיעות שבועיות אלו, במהלכן היא מרכלת על אנשי הענף ואורחיו עיניה חדות ושכלה חריף ובמהירות היא קולטת את אופים של אנשים ,מפתיעה את יהודה בדקות האבחנה.
בתום הנסיעה ולפני כניסתו למשרדי הטייסת , היא דואגת ליישר את צווארונו ולקפל את שרוולי החולצה, נעמו לו הנגיעות הקלות ואף הוא מרשה לעצמו להודות לה בליטוף קל על שערה.
בדרכם חזרה הם עוצרים תמיד למנוחה וארוחה קלה , לעתים יעברו ויבקרו את דוד בבית בכפר ביאליק.
באפלולית הרכב בדרכם חזרה, היא שואלת אותו על הטייסת והוא נעתר ברצון ומספר על חוויותיו, נזהר כתמיד מאיזכור כלשהוא של אביבה או של ילדיו.
אף היא מספרת על עצמה על הוריה המתבגרים והחולים,על דאגתם המחניקה לעתידה,ותכניותיה ללימודים .
הבוקר, לפני הטכס, כשהגיע למשרדו , מצא אותה כבר שם מכינה לו את הקפה כפי שאהב: נס קפה חזק עם כפית סוכר אחת , מתי יוצאים שאלה; מייד אסיים עם הדואר ונצא,הוא משיב.
ערימת “דואר נכנס” בשעה זו של הבוקר כללה כ 5 מסמכים בלבד, חיש קל ענה עליהם בקצרה והעביר לערימת ה “דואר יוצא”.
את המכתבים שסיים לקרוא העביר לתיוק, מרוצה העיף מבט בשולחנו המסודר וקרא לעברה ,בואי נוסעים.
את שיטת “המגירה” לתיוק מכתבים שנהגו בה קצינים עמיתים ואף קצין המדור החדש שלו ;תעב. על פי שיטה זו מכתב נכנס “יתויק” מייד למגירת השולחן ,במידה ותהיה תזכורת לגביו תוך מספר ימים המכתב יטופל; ולא, בתום שבועיים נוספים, ייגרס או ייזרק לפח וחסל.
כששמע לראשונה על שיטה זו ,מייד כשהגיע לקריה , נרעש כולו וראה בכך מעילה באמון .
אט אט, לנוכח מבול הניירת ששטף אותו, הבין את יתרונותיה של שיטה זו ,אך חינוכו מנע ממנו להשתמש בה; ובסתר ליבו בז למיישמים אותה.עם זאת היה כבר מסוגל להתלוצץ על כך ואף לשים עצמו כמיישם אותה.
הטכס
בשעה זו של הבקר נידונה הנסיעה להתנהל באיטיות בפקקים, סימה מנווטת דרכה בביטחון (גם אני הייתי נוהג כך) הוא מציין לעצמו בסיפוק כשהיא פורצת ועוקפת רכב איטי רק כדי להשתחל שנית לנתיב ולהתקדם בפקק. צלילי בטהובן בסימפוניה התשיעית הקדורנית ממלאים את החלל והוא מתרווח לו במושב ומציץ בצדודיתה.
בכל נסיעה שאליה היא מתלווה , היא דואגת לברר ולהזכיר לו את זמני הארוחות ; נעימה לו דאגתה הוא מודה בפני עצמו, ממרומי גילו הוא חש כלפיה תערובת של רגש אב מגונן מחד ומשיכה גופנית מאידך.
העכברית מכנים אותה שלא בפניה אנשי המשרד והנהגים, עיניים אפורות, פרצוף מחודד עם נמשים, תסרוקת מיושנת צמה יחידה מתוחה לאחור. צמתה מזכירה לו לעתים את אימו אך כאן תם הדמיון, אימו הייתה גם בעיניו כילד וגם כפי שהשתקפה בעיני סביבתה, יפהפייה אמיתית.
מה מושך אותו אליה הוא חושב , אין לו ספק,אלו הן העיניים האפרוריות המביטות בו ;לעתים בחוצפה, לולא הכיר אותה. בעצם האם הוא באמת מכיר אותה ,תוהה יהודה.
מעבר לכך שהיא בת יחידה כמוהו ,ילידת נס ציונה וחיה עם הוריה אין הוא יודע עליה דבר. אבל מעבר לעיניים מושך אותו גם החזה המלא , ומפעם לפעם הוא מגניב את מבטו לחריץ שבן שדיה ומסיטו מייד חושש שלא להיתפס.
החום של תחילת חודש יוני מתחיל להעיק על אף החלונות הפתוחים. הריחות חריפים של אזור בתי הזיקוק מקדמים אותם ומעידים שהם כבר קרובים. על אף החום הם מגיפים את החלונות.
לשער רפא”ל הם מגיעים בזמן ,מתעכבים מספר דקות ב”בטחון” ונכנסים פנימה.
הטכס יפה אף משציפה. האולם מקושט בצניעות, כיבוד קל מצפה על השולחנות הערוכים,וצוות התכנית כולה ממתין להם . מנכ”ל משרד הביטחון לא הגיע אך שלח את סגנו, וכמובן נאספו מנכ”ל ומרבית חברי הנהלת רפא”ל גם הם כאן.
הטכס יתחיל בדבריו של מנכ”ל רפא”ל לאחריהם בתכנית מנהל התכנית ובסיום דברי נציג חיל האוויר סא”ל יהודה.
כשהגיע תורו, החל קורא מהכתב, מבלי להבחין בכך עבר לדיבור חפשי . סיפר על חשיבות המערכת לצה”ל ועל התודות הראויות לצוות. דברים חמים וקולעים כהרגלו, שזכו למחיאות כפיים.
גולת הכותרת היו דבריו של סגן מנכ”ל משרד הביטחון ,באופן לא מתוכנן לקח את המיקרופון לידיו .הודה שנית לצוות וזכר לציין את תרומתו של יהודה ביזום הנושא תוך דחיפה מתמדת לאורך השנים. יזמה אישית זו היא שהביאה בסופו של דבר למימוש של נכס בטחוני שמדינת ישראל זוכה לו כעת, סיים דבריו לקול מחיאות כף של הקהל.
ליותר מכך אי אפשר לצפות, חשב כשההתרגשות גואה בו.
ארוחת הצהריים החגיגית ברפא”ל הסתיימה; השעה שתיים , עת לחזור.
הוא וסימה שנכחה בטכס למן תחילתו ממהרים לרכב, סימה בוחנת אותו במבט מעריץ .
בכפר
בואי ניסע לדוד הוא אומר לה ונוטל את מפתחות הרכב. אני אנהג, נתעכב מעט כיון שאני חייב לראות את מצב הבית. דוד אמור לפנות את הבית בסוף השנה,ואני חייב להתכונן להשכרתו מחדש.
בשתיקה הם נוסעים ומגיעים לבית בכפר ביאליק.
החצר כשהייתה. איקליפטוס גדול חולש על רחבת הכניסה , הוא אוסף קליפת האקליפטוס חלולה ומראה לה. קליפות כאלו נהגנו לעשן כנערים; הנה כך. הוא מצית את הזרד ושואף את העשן פנימה, הטעם תפל, מה מצאנו בזה אז הוא תוהה.
סימה נוטלת ממנו את ה”סיגריה”; לא מנוסה , שואפת ונשנקת , שכח להזהיר אותה ,הרי מימיה לא עישנה סיגריה.
הוא שולף את המפתח שמתחת לשטיח הכניסה, פותח את הדלת ונכנס כשסימה אחריו לבית החשוך והקריר יחסית.
תחילה הוא נכנס לסלון משם ל”חדרו”, שהפך לחדר השינה של דוד, חדר השינה נקי ונזירי מיטה זוגית כבדה גודשת אותו.
כל אותה עת סימה צמודה מאחוריו לעתים נתקלת בו, וחזה נוגע לא נוגע.
אברו מתקשה, נבוך, מסתובב לצאת ונתקל בעיניה. מבטה חד וברור. ללא מלים הוא מחבק אותה. בלהט שנשכח ממנו הם נשכבים על המיטה. בסבלנות גדולה הוא מפשיט אותה ומתפשט בעצמו .
סימה חדשה מתגלה לו , פעילה יוזמת ולא נרתעת מדבר.ביחד הם מגיעים לשיא, מתנשפים בכבדות הוא מביט בעיניה.
לפני שהוציא הגה מפיו היא אומרת לו, אתה הראשון שלי ואני מקווה גם האחרון . את האחרון היא כבר מפטירה בביישנות הרגילה שלה.
לאחר שהתלבשו הוא נכנס למטבח הקטן ומכין קפה, בתנועות מדודות הוא מוזג את הקפה והיא שוב לבושה במדיה מבטה מושפל כבתחילה. הטלטלה שעברה עליהם לא ניכרת בם.
לחדר האחרון, חדר הבולים של אביו לא העז להיכנס , בשתיקה סיימו את הקפה ויצאו לדרך לתל אביב.
סימה כבר בדרכה לביתה . לבדו במשרד, הוא מנסה להסדיר את מחשבותיו אך אלו שבות אליה.
למחרת
למחרת בבוקר , עם הגיעו למשרד מצא אותה ממתינה . מייד לאחר הכנת הקפה התיישבה מולו מישירה מבט והודיע לו שהיא עוברת לדירה ששכרה בתל אביב , אין היא יכולה להתגורר יותר עם הוריה , אלו מציקים ומנדנדים מנסים לשדך לה את בנים של ידידי המשפחה.
באשר לנו ,היא מוסיפה ואומרת , אני אוהבת אותך ואשמח אם תגיע אלי, אצלי יהיה לך נוח ביותר , היא מבטיחה ותוחבת לידו פתק שהכינה מראש ובו כתובתה החדשה.
יום סוחט צפוי לו היום. בתוכנית שני דיונים בענף; נסיעה לתל נוף; וטיסת לילה בטייסת.
לדיונים נכנס כדרכו מוכן, סיכום הדיון מוכן מראש בכיסו, מכווין את הדוברים כרצונו בסיומו של דבר סיכום הדיון שנרשם כמעט וחופף את הפתק שבכיסו. לזאת יקרא דיון מוצלח הוא טופח לעצמו על השכם. כך היה גם בדיון השני.
לקראת הצהריים מסיעה סימה אותו יחד עם קציני המדור לדיון הכנה בתל נוף. זהו דיון חשוב של תכנון ההכנות לטיסת הניסוי הראשונה של מערכת מלך חי . הדיון אף שלא נוהל על ידו מסתיים לשביעות רצונו. המטלות חולקו ולוח הזמנים נמתח בלחצו, כך שגם הנושאים שבתחום אחריותו יהיו מוכנים בזמן.
נסיעה חזרה מהירה בחום המעיק למשרדו. יהודה משחרר את סימה כשפניו חתומות; להתראות הוא אומר לה.
הניירת שנערמה במשרדו ממתינה, במרץ הוא מסתער עליה ותוך שעתיים שולחנו נקי.
מול השולחן הריק הוא בוהה , ראשו כמרקחה, מצית סיגריה בסיגריה,קם ומתהלך בחדרו הלוך ושוב .
לבסוף הוא מגיע לכלל החלטה. תתקשרי בבקשה לטייסת ובקשי לדחות את טיסת הלילה שלי ליום חמישי הוא פוקד על מזכירתו של ד, היום אני יוצא מוקדם. חוטף את מפתחות הרכב ונוסע לביתו.
בסלון הבית , אשתו מופתעת למראהו; מוקדם כל כך היא מחייכת בפליאה , שום דבר מיוחד הוא משיב ביובש.
בצעד נמרץ הוא עולה לחדר השינה אורז במזוודה שנועדה לנסיעות לחו”ל בגדים וכלי גלוח וזורק פנימה את הספר שהחל בקריאתו.
כשהוא יורד במדרגות המזוודה המיטלטלת מאחוריו, נעמדת אביבה ומביטה בו בבעתה.
איני יכול להמשיך כך יותר, הוא פולט כלפיה במהירות ,עווית של חיוך על שפתיו, נדבר בהמשך ;פותח את דלת הבית וסוגר אותה מבחוץ; לאט ,בזהירות.
הלאה
את מהלך הנסיעה לביתה של סימה באותו ערב אין הוא זוכר. שצלצל בדלתה; פתחה וקיבלה את פניו כאילו כך היה מאז ומעולם.
מספר חודשים מאוחר יותר הוא פורש מצבא הקבע למחאתו של ד. וחבריו הקרובים ביותר. בתום אותה שנה מפנה דוד את הבית, הוא וסימה עוברים לכפר ביאליק.
באותו בוקר שבו הגיעו לבית, הוא ממהר פנימה וכדבר ראשון מניח את חמשת אלבומי הבולים שלו על המדפים הריקים שבחדר הבולים.
בסופו של דבר תגיע שלווה גדולה הוא חושב לעצמו.
עדיין אין תגובות.