יחד עם ה “דצ”ח באח”ב המתקרב מתרבים סימניו של הפסח.
ראש וראשון קרירות ורעננות הבוקר, אחריו עיתות האובך שנוא נפשם של הממרקים והמתכוננים האמיתיים לחג שהחזאי התורן מזכיר להם את “חוכמתו” בפסח לא מנקים.. ואולי הימצאותו של האובך עתה שבועיים לפני החג דווקא מבשר שלקראת החג יהיה מזג האוויר צלול מתמיד.
בערות על פי הגדרתה המילונית הינה מצבשל העדר ידע והשכלה. היהדות התנגדה נחרצות לבורות ; כך בפרקי אבות נאמר “אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד” יעני פוטנציאל החטא מובנה אצל הבור מעצם אי ידיעתו.
תזה זו חוזרת באימרה הנפוצה “כי יצר האדם רע מנעריו” שמקורה בספר בראשית ח כ”א ,שם מבטיח אלוהים לא לחזור על מעשה המבול ומתרץ זאת באימרה הנ“ל (יוצא קצת ילדותי, האלוהים הזה) .
ישובה על כורסת אמריקן קונפורט מותג שבשמו ה”עברי” כל כך מייצג רגעי שיא של נוחות מפנקת כמאמר הפרסומאים.
שריד לרוני הנמרצת , מנסה למצוא מנוחה בחיקה; אחרונה.
בכורסאות אני יודע ,טמונים הזיכרונות .
איש איש בתורו; קורסים לתוך עצמם בשעות של נים לא נים.
שכיבי מרע, מבקשים למזער את כאבם.
בין הקיר למיטה ,נשכב לשינה,על המזרון הדק.
אבי מחרחר; נשימותיו כבידות , נוכח כל העת.
הגם אני נוכח שם בשבילו?
הלילה נמתח לקיצו, שחר מפציע.
עוד יום של זמן שאול, סיפו של הגעגוע.
סוף השבוע האחרון של שנת 2009 לא היה חריג בנוף השנים האחרונות.
בכרוניקה של יום חמישי שעבר ה 24 לדצמבר 2009, אנו מתבשרים על נרצחים חדשים באירועי דקירה.
שכאב קל פועם בצדעיו מתרומם יוסף בכבדות במיטתו ומביט בחלון שבחדרו בבית החולים עפולה.
החלון בבית החולים פתוח, כהרגלו משנים , אין הוא יכול לישון במחנק החדר, והאוויר הקריר והמבוסם מהצמחים המטוללים מכה בו מזכיר את בקריו בבית, בקיבוץ.
עוד מעט ביקור הרופאים , ויוסף השוהה כאן כבר לילה שני עושה את כל הניתן כדי להשתחרר מבית החולים.
בפעם האחרונה ששקע בנמנום, נזכר דני הייתה השעה שלוש לפנות בוקר, הוא מצמצם עיניו בריכוז מתקשה להבחין בספרות השעון שלצידי המטה ומוצא שחלפה מחצית השעה בלבד.
למה זה קורה לי,סוף סוף אנחנו בחופשה בפריז וחוסר המנוחה הזה המעיב על בקריו בארץ שב וחוזר אף כאן, ושוב הוא שוקע בנמנום.
רק בפעם החמישית , הוא מבחין בחלון שלידו בשחר החיוור המחליף באורו את הצהוב של מנורת הרחוב.
המשך »
משהוא שאמר ג΄קי בתכנית משותפת ברדיו עם אברי גלעד מהדהד בראשי.
ג΄קי סיפר על משפט שנאמר ע”י בנו הקטן כאשר שיחקו להם בדוקים . אבא ,אמר הילד ,אי אפשר לשחק דוקים עם מיקרוסקופ.
רכב פורד, גדול מבחוץ ופחות מבפנים (הסתבר שהוא 4X4 – אבל רק לאחר שסיימנו את הטיול), מחכה לנו בשדה.
ה GPS מדבר גרמנית זהו מקורו של הרכב, חיש קל אנו מסיבים לאנגלית ואחרי מספר ניסיונות מוצאים היכן הסטרטר (נפרד , כמו פעם) והנה כאן גם ההילוך האחורי.
זהו; אנו יוצאים לכוון נורמנדי: תמי אנכי יהודית ומוטי.
איך הייתה לה איה לאם צעירה; קורנת. נדוש?
עוקב אחר תנועותיה עם עוללה , בטוחה.
מאמה ירשה את חכמת המעשה.
מה ממני אני תוהה, תווי פנים? גוונים? וזהו?
מיום ליום גוברת אהבתה ליובל.
ומה עלי ? נעטף ברחמים עצמיים.
התחקיר שעשה אמנון לוי בתכניתו על החליצה , מעורר מחשבות.
צווי בית משפט הביאו לשידורו רק לאחר דחיות של שבועיים, מרבית התמונות שהוצגו בתחקיר כבר הוצגו מקודם במסע מתמשך של פרומואים. יחד עם זאת האפקט של דברי האלמנות שביצעו את הטקס, של הקהל הדחוס של תלמידי ישיבות מצחקקים, של הרבנים והעדים כולם למול אישה אחת שנחנקת ואינה יכולה לבצע את “מצוות הרקיקה” לכוונו של אחי בעלה להלן ה”יבם”, כל אלו החזירו אותנו למקומות חשוכים.
פרי ביאושים של הדתות ה”מודרניות” ומה שקדם להם עבודת האלילים ופרי הביאושים של המנהיגות החילונית שמסכימה להחלת חוקי הדת על הציבור כולו..
מטקבקים אחרונים