בערוץ נשיונל גיאוגרפיק, סיפור על שבט ביערות האמזונס.לשבט נגלה לפני דורות רבים האלוהים (כן, זה שברא את היקום ואת עולמינו), הילידים מכונסים ועדויים בבגדים טקסיים, השמאן מנצח על הטכס, והעדה כולה פוצחת בריקודים וזעקות שבר , נכנסת לאכסטזה.
מצלמתו של צלם הסרט מתרחקת “סוף”. תם הסרט. עוד סיפור אנתרופולוגי מרתק שישכח ממני מייד; אני חושב לעצמי ואץ בזמן הפרסומות למקרר ל”תדלק”.
יחד עם ה “דצ”ח באח”ב המתקרב מתרבים סימניו של הפסח.
ראש וראשון קרירות ורעננות הבוקר, אחריו עיתות האובך שנוא נפשם של הממרקים והמתכוננים האמיתיים לחג שהחזאי התורן מזכיר להם את “חוכמתו” בפסח לא מנקים.. ואולי הימצאותו של האובך עתה שבועיים לפני החג דווקא מבשר שלקראת החג יהיה מזג האוויר צלול מתמיד.
האם כך היה הדבר? אי שם מגבול הזיכרון צץ לו מראה תרנגול הכפרות שאמי חנה, רכשה לקראת יום כיפור, בימים הראשונים למעבר המשפחה לדירה בקריית חיים , או שמא התערבבו אצלי קטעי סיפורים עם המציאות המוקדמת של ילדותי?
נדמה לי שכך היה , הורי, ואימי יותר מאבי , עדיין לא במרחק זמן רב מהעיירה שבה גדלו, מתגעגעים ל”עולם ההוא של ילדותם” שעלה בעשן יחדעם יהדות פולין, ואימי (כמחווה?) ,רוכשת תרנגול לכפרות ושנינו הולכים לשוחט , לבצע את טכס הכפרות.
לי, זכור מאז רק קטע השחיטה רווי הדם, של העוף המסכן.
המונח מלחמה לא סימטרית מתאר לוחמה מה”סוג החדש” , שבו לדוגמא צבא של מעצמה כמו ארה”ב נלחם בישות לא מוגדרת ובכוחות טרור מפוזרים באוכלוסיה, בעיראק, או לחילופין צה”ל והעימות מול הפליסטינאים.
בניגוד למלחמה “רגילה” אין ביכולתו של הצבא להביא לידי ביטוי את מלוא כוחו מול גורמי הטרור, ובכך אי הסימטריה הקיימת בעימות מסוג זה.
המומחים הצבאיים הנדרשים לנושא , מגרדים בפדחתם , ממציאים פתרונות על הנייר, אך בפועל עד עתה לא נולד הפתרון, כנראה עקב מורכבותו הרבה של המצב והצורך לפעול מתוך “אחדות מטרה” , צורך שיותר ויותר מתברר כבעיתי בסביבה של דמוקרטיה מערבית.
במרחב אחר , בארצנו הקדושה, מתקיימת כל הזמן מלחמה לא סימטרית בין הצבור החילוני לבין הציבור הדתי
מטקבקים אחרונים