בערוץ נשיונל גיאוגרפיק, סיפור על שבט ביערות האמזונס.לשבט נגלה לפני דורות רבים האלוהים (כן, זה שברא את היקום ואת עולמינו), הילידים מכונסים ועדויים בבגדים טקסיים, השמאן מנצח על הטכס, והעדה כולה פוצחת בריקודים וזעקות שבר , נכנסת לאכסטזה.
מצלמתו של צלם הסרט מתרחקת “סוף”. תם הסרט. עוד סיפור אנתרופולוגי מרתק שישכח ממני מייד; אני חושב לעצמי ואץ בזמן הפרסומות למקרר ל”תדלק”.
לא ידעתי אך מסתבר שזה זמן מה שמתנהל לו דיון סוער בביצה קטנה והנוגע לנאומו של שופט העליון לשעבר אהרון ברק, נאום שנשא בפני הקרן החדשה לישראל, יוני 2009
תוך שאני מתחפר בהנאה לא מוסברת באסקפיזם המוצע לי בערוצי הקופסא ויותר מכל ב”אח הגדול”, ממשיכה לה המציאות וחודרת מבעד לחרכים.
הנה נשמעות צעקות המוגברות במגאפון של “נוער גבעות” מסוג אחר; אוהדי משפחת בובליל שהרחיקו מביתם באשקלון עד לנווה אילן וצעקות התמיכה שלהם נשמעות בבית האח הגדול.
בעזרת פלאי הטכנולוגיה בדמות מכשירי הסלולר דור 3 ניתן ליצר אירוע וגם לצפות בתגובה לו מיידית, על המסך הקטן.
אזהרה
התמצאות ב”אח הגדול” – נדרשת בקריאת פוסט זה.
ככל שאני מתמכר בהנאה לצפייה ב”אח הגדול” וזמני הפנוי מתכלה, מתעוררות בי לעתים מחשבות נוגות על התופעה ותכניה, כן, כמה אופייני אני בכל זאת “פרידמן”.
המשך »
וחג שבועות תעשה לך , מתנגנת המנגינה הישנה בראשי, ומזכירה לי את ההתרגשות הטנא בגדי החג וההתלבטות של מה לשים בטנא באותם ימים רחוקים. הטנא עצמו, על פי היכולת והנהוג אז, מורכב מקופסת נעלים וידית קרטון מאולתרת, בתוכו מספר ירקות שזה עתה נקנו בצרכניה שבקצה הרחוב.
הלבוש חגיגי, וכמנהג עדות הפולנים, גרביים וסנדלים, כן עד לאותו רגע שעמדנו על דעתינו והבנו שצו האופנה הצברי הינו סנדלים ללא גרביים.
הסנדל עצמו , “סנדל סוסה” כפי שנדמה לי קראו לו אז וליווה אותנו שנים רבות כמותג של “ישראליות”, לימים הוחלף בסנדלי “שורש”, וכיום סוף סוף לא צריך להסתכל על הסנדלים בחו”ל כדי לדעת שאתה ישראלי - מספיק לבדוק את התנהגותך.
והילד ההוא הוא אני-קרית חיים רח כ”ז 1 שבועות.
במשך שנות בחרותי רזה הייתי ,בעל הרגלי אכילה מתאימים, ארוחות מינימאליות וגם הן רק כשהרעב מציק.
הנקודה בה ההרגלים והמשקל החלו להשתנות ולעלות לא ברורה האם זה החל בהגזמה של דברי המתיקה שהחלו מופיעים ומפתים יותר?
בתחילה היו אלו חפיסות שוקולד פרה סוכריות טופי ,והפיתוי הגדול ביותר היה ג´לי צבעוני מתוק ומרפרף,
ואח”כ הגיעו הגלידות המתוחכמות, עוגות הטירמיסו ומה לא.
ואולי היה זה המעבר מהשגרה של אוכל פולני קבוע ומשעמם שבעצם אכילתו הייתה שיגרה ולא היה צורך ורצון להרבות בו.
שנים שארוחות הצהרים היו מורכבות ממרק אטריות ועוף מכובס או קציצות יום אחר יום.
בהמשך נחשפתי למאכלים מעניינים ומושכים יותר כולל תפוחי אדמה בוריאציות שונות נקניקים גבינות ומיני מעדני חלב שהחלתי לבלוע בשקיקה.
מנהגים חדשים נתקבעו: מייד עם החזרה מהעבודה, המקרר לא נסגר , הנשנוש מתמיד, אכילה גסה של מאכלי החגים היהודיים , מפגשים משפחתיים, חתונות ,בריתות, כולם עתירי קלוריות.
והתוצאות כמובן לא מאחרות לבוא משקל העולה בהתמדה קילו עד שניים בשנה , והכרס הבלתי נמנעת עימם.
המשך »
מכל עבר מקיפים אותנו הזיכרונות הפרטיים שלנו - ימי הזיכרון האישיים שלנו (לבני משפחה וקרובים אחרים שהלכו לעולמם ) ויחד עימם חשרה כבדה של ימי זיכרון ממלכתיים.
מה היא זיקתי לימים ציבוריים אלו ;האם היא קיימת בכלל – השאלה מתחדדת דווקא כעת ,לאחר יום הזיכרון ליצחק רבין ,שעבר לו השנה משמים מתמיד, וגורם לתהייה עד כמה יכולים ימים כאלה להישאר צרובים בתודעה לדורות.
(עיקרו של היום עסק בהתרפקות על הרגע הנורא ההוא ואיך הרגיש כל אחד ואחד כולל ראיונות “משמעותיים” עם “נוער הנרות” שבגר- קצת פתטי)
המשך »
בוקר יום שישי, באחת מתכניות הבוקר , אמירה שהפליץ מקור צבאי עלום: ייתכן והפסקת חשמל לעזה תגביר את מטחי הטילים לשדרות (הדבר בא לאחר יומיים של מטחים כבדים של למעלה מ 20 קסאמים לאחר שקט יחסי ששרר קודם לכן).
ידיעה באותו הקשר ששוחררה לחלל יומיים לפני כן קבעה : הסתבר בבדיקה שהחשמל של מחנות צה”ל באזור מתקבל מאותו קו שמזין את עזה ולפיכך יוחשכו גם החמ”לים באזור לכשנחשיך את עזה.
המשך »
מטקבקים אחרונים