בערוץ נשיונל גיאוגרפיק, סיפור על שבט ביערות האמזונס.לשבט נגלה לפני דורות רבים האלוהים (כן, זה שברא את היקום ואת עולמינו), הילידים מכונסים ועדויים בבגדים טקסיים, השמאן מנצח על הטכס, והעדה כולה פוצחת בריקודים וזעקות שבר , נכנסת לאכסטזה.
מצלמתו של צלם הסרט מתרחקת “סוף”. תם הסרט. עוד סיפור אנתרופולוגי מרתק שישכח ממני מייד; אני חושב לעצמי ואץ בזמן הפרסומות למקרר ל”תדלק”.
עוד במונית ,שאנו מגיעים לעיר שלי - לבת ים , אני מרחרח את האוויר, מנסה לחזור ולשחזר את ריח הים. שההסעה של התעשייה הצבאית, שם אני עובד כבר כעשרים שנה, מאיטה בפניה ימינה לרחוב ליבורנו, אני מחכה בקוצר רוח לעצירת בתחנת האוטובוס, יורד כמעט בריצה.
סדקים מעמיקים, בסופם; חידלון.
בגדים ייזרקו, תמונות צהבהבות לפח.
סיד מכסה הסדקים, האבק שוקע.
קרעי הזיכרון באהוביו, פרודות אופיו בצאצאיו.
ודי.
לאחרונה הוא חש באי שקט שאין הוא יכול להגדירו, מתעורר כשעה לפני שהשעון המעורר מורה לו על כך. קרעי חלומות חולפים במוחו ,משתדל לשוב לישון אך לשווא. לבסוף נכנע , קם מהמיטה וממתין במטבח לשעה היעודה.
קימתו תמיד חדה , כבאבחת חרב הוא עובר ממצב שינה לערנות מלאה, ממהר לשירותים , כפי שהרגילו אותו הוריו ה”יקים” בכפר ביאליק: פעילות מעיים סדירה בדיוק בשעה 0600 מבטיחה לך יום טוב היו אומרים לו מדי בוקר שהם דוחפים אותו לתא השירותים הקטן.
דבר לא עזר; לא בכי ולא תחנונים ,כסלע עמדו נטועים וקשובים מעבר לדלת, רק משהסתיים המעשה ואשד הניאגרה שטף את האסלה ליוו אותו לנטילת ידיים ,רק אז שוחרר. כך מקטנות ניטע בו ההרגל. מאז בשעה שש בדיוק הוא ממהר לשירותים . לפחות זה נשאר לי מהם הוא מחייך לעצמו. הוריו, כבר אינם בין החיים והוא מוצא עצמו שב וחושב עליהם בחיבה גדולה אפילו שמותיהם ברטה והנס שבוש בהם בפני חבריו , נעימים לו היום כשהוא מגלגלם בפיו .
יהודי עבדקן בהפגנת ענק של החרדים זועק: נלך לכלא כמו שהלכנו למשרפות.
אניות “מעפילים” של חמאס וערב רב של דורשי שלום מתקרבות לחופי הארץ והאניות הקרב ה”בריטיות” נחושות לעצרן.
אנשי שמאל “פוסט ציונים” מבכים על הטבח שנערך על אונית המעפילים הטורקית
אניית צים לא פורקת מטענה בארה”ב עקב הפגנות של “תומכי משט”
מספר חלופות ברקע:
אמירתו של גבלס שר התעמולה הנאצי; ששקר שחוזרים עליו מספר רב של פעמים הופך לאמת; מקבלת משנה תוקף . יותר מכל ולהוותנו נכונה האמירה כאשר היא נוגעת ליהודים\ישראלים.
כמו בעבר , הקרקע בשלה: החל בסולידריות פנים מוסלמית וכוח העולם המוסלמי אל מול יתר העולם , סולידריות נוצרית על רקע דתי של רצח ישו דרך חששות ממחיר הנפט וכלה בשמחה לאיד של מכחישי שואה ו”דורשי טוב” עולמי.
אין ספק שמעשינו ומחדלינו אל מול הפלסטינאים מוסיפים ומריעים את המצב.
מאידך לראות בכך חזות הכול ולהטיל את ה”אשמה” בכך עלינו ועל מנהיגינו ,בבחינת אם היינו “ילדים טובים” ונדיבים לדרישות הערביות הכול היה מסתדר, דומה הדבר לאותה בדיחה חבוטה :
יום אביבי אחד מהלכים להם הזאב והשועל בשבילי היער משועממים.
מה נעשה שואל הזאב? השועל מציע בוא ונשתעשע בשפן.
כיצד; שואל הזאב והשועל משיב: אם נפגוש אותו וכובע לראשו נגער בו על כך ונסטור לו.
ואם לא יחבוש כובע שואל הזאב , אז נגער בו ונסטור לו על כך שלא חבש כובע משיב השועל.
שמחים וטובי לב ממשיכים הם בדרכם אל השפן.
בשביל ביער מהלך לו השפן וכובע הדור לראשו, השניים פוגשים בו ופותחים בצעקות: למה זה כובע על ראשך? ממהרים וסוטרים לו.
אבל וחפוי ראש שב השפן לביתו.
למחרת נפגשים ידידינו שנית, משועממים. מה נעשה היום שואל הזאב והשועל מציע : גם היום נשתעשע עם השפן, הפעם נבקש סיגריה אם יושיט לנו סיגריה עם פילטר נגער בו ונסטור לו ובאם יציע לנו סיגריה בלי פילטר נצעק עליו למה אין לסיגריה פילטר ונסטור לו.
השפן למוד ניסיון פוגש אותם בשביל הפעם ללא כובע על ראשו.
אפשר לקבל סיגריה שואל\מבקש הזאב. עם פילטר או בלעדיו , עונה השפן הזהיר.
טוב, מתפוצץ לו השועל וסוטר לשפן ,מדוע אין כובע לראשך?
1 באפריל 1933
החרם נגד תעמולת הזוועה של היהדות העולמית נכנס לתקפו בכל רחבי ברלין והרייך. אני
עורך סיור ברחובות בכדי להתמצא. כל העסקים היהודיים סגורים. אנשי ס“א ניצבים בפני
הכניסות. הציבור הוכיח סולידריות מלאה בכל מקום. המשמעת היא מופתית. מחזה מרשים!
הכל מתבצע בשקט מופתי, גם ברייך… אחרי הצהריים צועדים 150,000 פועלים מברלין אל
הלוסטגארטן. הם עומדים לצדנו נגד תעמולת הזוועה בחו“ל. אווירת ניצחון שאין לתארה
שוררת בכל… העיתונות פועלת במלוא הקצב. החרם הוא ניצחון מוסרי גדול לגרמניה.
הוכחנו לעולם כולו שאנו יכולים לסמוך על האומה כולה, וזאת מבלי שהדבר יביא להפרעות
סדר, ולו גם הקטנות ביותר. הפיהרר שוב קלע אל המטרה. בחצות אנו מחליטים להפסיק
את החרם. עתה אנו מצפים לתגובתה של העיתונות והתעמולה שבחו“ל
.
2 באפריל 1933
סימנים ברורים מראים על תוצאות החרם. אנשי חו“ל מתחילים לתפוש. העולם יבין שאין זה
לטובתו להניח למהגרים היהודים להסיתו נגד גרמניה. בפנינו עומדת המשימה לכבוש את
העולם באופן רוחני, בדיוק כפי שעשינו זאת בגרמניה. בסוף, העולם ילמד להבין אותנו.
כמו פוליטיקאים אחרים בעלי חושים מחודדים, מבין רדואן, שהסיסמה של הצאר הרוסי מ 1881 “הכו את היהודים והצילו את רוסיה” שהביאה לפרעות ביהודי רוסיה מתאימה גם עכשיו לחיזוק מעמדו בעולם המוסלמי. בכך הוא חובר ל”המן” האירני וממשיך דרכם של אחרים בעולם הערבי בעבר (נאצר במצריים למשל אחד מהם).
בכלל בפרפראזה על השיעור הראשון לאיש תקשורת כלב נשך אדם אינו חדשה כלל אך אדם נשך כלב הוא אירוע חדשותי , יותר ויותר נראה שערבי פוגע בישראלי אינו חדשה כלל ואילו ישראלי הפוגע בערבי הוא סקופ לוהט.
מכובדי,
במשפט המתקרב, עצתי לך, זנח את ה “מעולם לא הוצע לי ולא לקחתי שוחד” המזכיר את
ה” I did not have sex with that woman ” של מלך העולם ההוא, לטובת “לאו עכברא גנב אלא חורא גנב” היהודי כל כך; או לפחות לטובת “לא תחסום שור בדישו” המפאיניקי כל כך.
שהרי מה כבר יכולת לעשות מול הררי השטרות ועסקות הנדל”ן שהוצעו לך?
ואם זה לא יעזור חבוש כיפה בבואך אל השופט . באם לא יועיל בודאי לא יזיק , כפי שנוהגים המוני עברייני בית ישראל.
ושמא לא נאה לך?
בכבוד רב,
אזרח מודאג.
דוק קל מכסה את עיניו של אבי בדברו על ה”יגדס” , אותם גרגרי יער,שהיה מלקט ואוכל ביערות שסביב עיירת הולדתו פרצ΄ב ,לפני שכילתה אותה ה”בעירה הגדולה”.
יגדס; אני שומע, וזיכרון אבי עולה בי.
כמו כאן:
בסרט המצוין ,”פיצה באושויץ” ,שהוקרן ליום השואה.
יגדס - מפולנית הוטמע באידיש - גרגרי יער , Berries או אוכמניות בשפתינו.
ללא ניקוד יש זהות בין המלה המתארת את הַפָרָשוֹת המסעירות עתה את הציבור ויותר מכך את צבאות העיתונאים כתבים ומגישים למיניהם, לבין הַפְרָשוֹת הגוף.
המשך »
יחד עם ה “דצ”ח באח”ב המתקרב מתרבים סימניו של הפסח.
ראש וראשון קרירות ורעננות הבוקר, אחריו עיתות האובך שנוא נפשם של הממרקים והמתכוננים האמיתיים לחג שהחזאי התורן מזכיר להם את “חוכמתו” בפסח לא מנקים.. ואולי הימצאותו של האובך עתה שבועיים לפני החג דווקא מבשר שלקראת החג יהיה מזג האוויר צלול מתמיד.
מטקבקים אחרונים