דוקים
כללי אין תגובות »הלכה ההלכה
משהוא שאמר ג΄קי בתכנית משותפת ברדיו עם אברי גלעד מהדהד בראשי.
ג΄קי סיפר על משפט שנאמר ע”י בנו הקטן כאשר שיחקו להם בדוקים . אבא ,אמר הילד ,אי אפשר לשחק דוקים עם מיקרוסקופ.
משהוא שאמר ג΄קי בתכנית משותפת ברדיו עם אברי גלעד מהדהד בראשי.
ג΄קי סיפר על משפט שנאמר ע”י בנו הקטן כאשר שיחקו להם בדוקים . אבא ,אמר הילד ,אי אפשר לשחק דוקים עם מיקרוסקופ.
מורבידי ככל שיהיה, העיסוק במוות נגזר עלינו מקדמת דנא ונוכחותו המאיימת מודחקת בתחילה אך עולה וצפה לפנינו אם עקב תזכורות לא נעימות ואם עקב התקרבותנו הבלתי נמנעת אליו.
אין כמו מבצעי הדקה ה 90 , עוד באותו יום ג חזרתי הביתה מוקדם לאחר שבועיים מתישים, האמת כבר מראש הודעתי על החופשה והחלטנו על נסיעה לברלין או בודפשט.
פוסט שקראתי אצל דרור בורשטיין,זכר פוסט אחר לפורים שכתב דב אלבוים- והנה אני כמהוד זה שקיבל עירור מוצף במחשבות ערניות חיוניות ובעיקר ,בלתי נשלטות. (על “מהוד” ו”עירור” ראה ביצירתו של סער בדש.)
האם כולן הינן הד לאותו עירור האין בהן שום שמץ “מקוריות” ? מביש ככל שיהיה, איני יודע.
כבבור התחמיץ בכנרת ולידו הצמיגים חלקם משמשים כמשקולות על יריעות הניילון וחלקם מושלכים בצד הדרך.
משקולת השנים רובצת לה על תערובת הזיכרונות והמחשבות ;והתערובת תוססת ומפיקה מחשבות משלה, כבבור התחמיץ גם הן יאבדו בקיבותיהן של בני הבקר ואולי יזכו לרגע של חסד בעת העלאת הגירה.
קיץ של שנת 1954 אולי 1955 , כרגיל אני יוצא לבית הספר עם התיק ושקית האוכל, ילד בכתה ג או ד .
החום הכבד טרם החל, רחוב כ”ז בקריית חיים עטור משני צידיו בשיכוני שנות ה50 בוריאציות שונות ,שהחדשה שבהם קרובה לבית הספר היסודי – ארלוזורוב.
עידית יעל ועידו, עומדים לטוס הערב לניו יורק ,ואנו בדרכנו לאסוף אותם לשדה התעופה.
ברדיו, משום מה , קול המוסיקה, אותה תחנה נידחת (עומדת בפני סגירה?, לא מזמן חתמנו על עצומה שמנסה למנוע זאת.) מפעם לפעם ,כדי להרגע משטף המלל שבערוצים אחרים, אני מזפזפ לשם.
קולה של הקריינית מבשר לנו שהגיע י”א באדר, אותו “חג” אבוד של ילדותינו – לגיבור טרומפלדור ומורשת חצר תל חי.
החורף החל, מתאים לי ;הקור מורגש חזק בבוקר,בערב החימום עובד ובלילה שמיכות הפוך.
בניגוד גמור למקום העבודה שם אני שרוי בעולם אחר המנותק מהסביבה הפיזית; בועה של טמפרטורות קבועות ואורות ניאון.
אבל בערב בבית ,התחושה הנעימה של מלנכוליה, מגיעה וממכרת.
בעצם מאז ומתמיד למעט עד לאחר הצבא אהבתי את החורף, הקיץ בוהק ושמח מדי לטעמי, והשמחה אצלי כפולני מצוי לא שלמה מאולצת משהוא, הרי בסוף הכול ייגמר בבכי כפי ששיננו לי היטב בבית ילדותי.
את השמחה נשאיר לברזילאים או לפוחזים קלי הדעת, לנו יאה הרצינות והמכובדות, וכל כך קל להתמכר לעצב ,ים של שירים נוגים , רק האזן לשירים הישראלים ואתה כבר מכור.
המשך »
מכל עבר מקיפים אותנו הזיכרונות הפרטיים שלנו - ימי הזיכרון האישיים שלנו (לבני משפחה וקרובים אחרים שהלכו לעולמם ) ויחד עימם חשרה כבדה של ימי זיכרון ממלכתיים.
מה היא זיקתי לימים ציבוריים אלו ;האם היא קיימת בכלל – השאלה מתחדדת דווקא כעת ,לאחר יום הזיכרון ליצחק רבין ,שעבר לו השנה משמים מתמיד, וגורם לתהייה עד כמה יכולים ימים כאלה להישאר צרובים בתודעה לדורות.
(עיקרו של היום עסק בהתרפקות על הרגע הנורא ההוא ואיך הרגיש כל אחד ואחד כולל ראיונות “משמעותיים” עם “נוער הנרות” שבגר- קצת פתטי)
המשך »
כן , לא רק סקס מוכר ולראיה, מבול ההפחדות שבו שוטפים אותנו אמצעי התקשורת למיניהם, והרייטינג הלו הוא המולך החדש שלהם, מניד בראשו ומאשר את בחירתם זו.
הגדול מכולם זה שחבק יבשות וכמעט את האנושות כולה (למעט שבטים נידחים בסומטרה), הינו כמובן “באג 2000 ” , אותו צרוף מלים מפחיד , שהכניס מיליארדי דולרים להוגים אותו , עיתונאים הפיצו אותו וענפים הנדסיים רבים ואינטרסנטים חיו ממנו יפה עד כמובן , עד שנת 2000 והיא, דווקא עברה לה בשלום .
המסנגרים יצוצו ויגידו , ברור, הרי רק בזכות ההכנות הכבדות שהוכנו נמנע האסון. אך מה לעשות ומקומות רבים שבהם לא הייתה התכוננות כלל אף הם צלחו את השנה ללא פגע.
המשך »
מטקבקים אחרונים